כהן ואח' נ' תבור

החלטה

מונחת בפניי בקשה למתן צו זמני שהוגשה ביום 28.04.13 האוסר על הנתבעים 2-1 (להלן- "הנתבעים") לבצע פעולות בניה במקרקעין (להלן: "המקרקעין") הידועים כגוש 11023, חלקה 25, וכן למתן צו האוסר על המשיבה 5 (להלן- "הוועדה המקומית") ליתן היתר בניה ביחס למקרקעין עד לפירוק השיתוף במקרקעין.

בד בבד עם הבקשה לסעד זמני, הגישו התובעים תביעה עיקרית במסגרתה נתבקש סעד של פרוק שיתוף וצו מניעה קבוע האוסר על בנייה ו/או שינוי במקרקעין כל עוד לא פורק השיתוף בפועל.

התובעים הינם החוכרים הרשומים בחכירה מהוונת של מחצית המקרקעין, ואילו הנתבעים הינם חליפיה של הנתבעת 3 הרשומה כבעלת מחצית זכויות החכירה הנותרות, ולטובתם נרשמה הערת אזהרה.

המקרקעין מחולקים בפועל לשני מגרשים, מגרש אחורי ומגרש קדמי הפונה לרחוב השומר בקרית אתא. הכניסה למגרש האחורי נעשית באמצעות שביל גישה בשטח של כ- 90 ס"מ המוביל לביתם של הנתבעים המצוי כאמור במגרש האחורי. גם הכניסה לביתם של התבועים נעשית באמצעות אותו שביל גישה.

התובעים טענו בתביעתם, בסעיף 8, כי הצדדים הינם שותפים במושע (כל צד - מחצית), וככאלו - זכאים לחלוק את המקרקעין באופן שווה ביניהם.

התובעים טענו בתביעתם (סעיף 10) כי "מזה שנים רבות קיימת חלוקה בפועל של המקרקעין וכל צד נהג ונוהג בחלקו מנהג בעלים. חלקם של התובעים אף מוקף חומה גבוהה" (סעיף 5 לתובענה).

התובעים מוסיפים וטוענים בתביעתם כי הנתבעים הגישו בקשה למתן היתר לוועדה המקומית לתכנון ובניה, וכי חרף התנגדות התובעים החליטה הוועדה המקומית בישיבתה מיום 20.2.13 ליתן לנתבעים היתר בתנאים. כל זאת, אף שבקשת ההיתר כוללת הרחבה של שביל המעבר הקיים שנים רבות לשלושה מטרים, על חשבון חלקם של התובעים במקרקעין.

התובעים טענו כי בדיקה של מודד מטעמם, העלתה כי הנתבעים אוחזים בשטח של 528 מ"ר, ואילו התובעים אוחזים בשטח של 471 מ"ר, היינו: בשטח העולה על חלקם היחסי במקרקעין, ולכן טענו התובעים כי הנתבעים משיגים את גבולם, ואף עתרו לסעד של פירוק שיתוף במקרקעין.

ביום 28.04.13 קבעתי את הבקשה לסעד זמני לתזכורת במעמד ב"כ התובעים (המבקשים), שנועדה למחרת היום. ב"כ התובעים נתבקש להביא עמו את חוזה החכירה של המבקשים עם מינהל מקרקעי ישראל.

לקראת הדיון שהתקיים במעמד ב"כ המבקשים ביום 29.04.13, עלה בידי התובעים להשיג שטר העברת חכירת משנה היסטורי (אשר לא צורף לתובענה) ממנו עולה כי אכן זכויות התובעים במקרקעין הן במחצית מן החלקה. המעניין הוא שלשטר החכירה צורף תשריט, ללא קנה מידה, לפיו מחולקים המקרקעין בעין לשני מגרשים, חלק קדמי וחלק אחורי, כאשר שביל הגישה המוליך אל המגרש האחורי, משויך, לפי התשריט הנ"ל, למגרש האחורי.

במעמד הדיון, ולאחר שהוצג בפניי שטר החכירה הנ"ל, ניתן על ידי צו מניעה זמני במעמד צד אחד האוסר על המשיבים לבצע בנייה בחלקה, ונקבע דיון במעמד שני הצדדים ליום 08.05.13.

ביום 05.05.13 הגישו המשיבים בקשה בהולה לביטול ההחלטה שניתנה במעמד צד אחד, תוך שהם טוענים את הטענות הבאות:

א. הצו נרחב, ומתייחס, לפי נוסחו, גם לעבודות החורגות מקיר המריבה השנוי במחלוקת.

ב. החלוקה בעין של החלקות, ובפרט הקיר המפריד בין המגרש האחורי למגרש הקדמי, בוצעה לפני שנים רבות, ולכן מושתקים התובעים מלתקוף את החלוקה הקיימת.

ג. התובעים ביצעו חריגות בנייה, והציבו את הקיר המפריד בין מגרשם לשביל הגישה למגרש האחורי, בניגוד להיתר שניתן להם. בעניין זה, הפנו הנתבעים לכך שעל פי היתר הבניה שהגישו התובעים עצמם בשנת 1971, היה עליהם לאפשר שביל גישה לחצר ביתם של הנתבעים ברוחב של 200 ס"מ' בעוד שבפועל, מדובר בשביל גישה נטו ברוחב של 90 ס"מ בלבד.

בהחלטתי מיום 05.05.13 קבעתי כי הצדדים יבואו בדברים, יגיעו להבנות בדבר צמצום הצו, וימסרו תוצאות המגעים לבית המשפט, והבהרתי כי לאור תוכן ההודעה המשותפת, אשקול האם לערוך ביקור במקום.

ביקור במקום אכן התקיים ביום 07.05.13, ותיעוד שלו מופיע בהחלטה מיום 07.05.13. בהחלטה הנ"ל צמצמתי, בהסכמת הצדדים, את הצו הארעי באופן שזה לא יחול על עבודות המבוצעות בתוך ביתם של הנתבעים.

במהלך הביקור במקום, הוצע כי יישמר הסטטוס-קוו הקיים בחלקה, שביל הגישה המוביל למגרש האחורי בו מחזיקים הנתבעים, לא יורחב, ומאידך, התובעים לא יתנגדו להגבהת החומה, לא יבקשו לערוך תיקוני גבולות במקרקעין, ולא יתנגדו לבנייה בפועל של הנתבעים עד לחומה הקיימת כיום והמפרידה בין מגרש התובעים למגרש הנתבעים.

ב"כ הנתבעים ביקש לבחון ההצעה מול הנתבעים. ואולם, לאחר שהודיע ששולחיו מסכימים להצעה זו, חזרו בהם התובעים מהסכמתם למתווה זה.