כהן ארנר ואח' נ' טפר ואח'

פסק דין

1.בין התובעים לנתבעים נחתם הסכם, לפיו רכשו התובעים את דירת הנתבעים בישוב אבן יהודה.

בהסכם נקבעו התנאים לרכישה ומסירת החזקה, וכן נקבע בסעיף 8 (2) שבו כי לאחר ביצוע התשלום השני יהיו הקונים רשאים להכנס לנכס בתיאום מראש, וזאת לצורך צביעתו וריסוסו נגד מזיקים ועל אחריותם הבלעדית, תוך שממועד זה ואילך ישאו הקונים בתשלומי החשמל והמים.

לטענת התובעים, לאחר שקיבלו את המפתח התגלו ליקויים שהיה צורך לתקנם לפני הצביעה, והם ביקשו מהתובעים לבצע את העבודות.

התובעים הסכימו והצדדים פנו יחד למועצה כדי לקבל פטור מארנונה במהלך עבודות השיפוץ. לטענת התובעים, חתמו הצדדים על החלפת משלמי הארנונה והנתבעים קיבלו פטור מהמשך התשלומים, תוך שהתובעים הציגו הצעת מחיר ותוכנית שיפוץ ערוכה על ידי קבלן והחלו בביצוע העבודות.

לטענת התובעים, מספר ימים לאחר מכן הודיעו להם הנתבעים כי הם מסרבים להמשיך לאפשר להם לעבוד במקום, והתנו את המשך העבודות בהקדמת תשלום ובתשלום דמי שכירות לתקופת השיפוצים.

בנסיבות שנוצרו עמדו התובעים בפני חוסר ברירה ושילמו את שדרשו הנתבעים בסך 9000 ₪, והם תובעים השבת סכום זה בצירוף פיצויים בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם בשל הפרת ההסכם.

2.הנתבעים הכחישו את טענות התובעים, וטענו כי מי שהפר את ההסכם היו התובעים, שכן ההסכמה היחידה שניתנה היתה לעבודות צבע וריסוס, ולא לעבודות שיפוצים כלליות כפי שתיכננו התובעים לעשות.

לטענתם, בירור ברשות המקומית העלה כי גם עבודות צבע וריסוס הינן בגדר עבודות שיפוצים המזכות בפטור מארנונה, ועל כן לא היתה כל מניעה לאפשר את מה שהוסכם עליו בחוזה.

לטענת הנתבעים הם הופתעו לגלות כי התובעים הפרו את האמון שניתן בהם ואת הוראות ההסכם, וביצעו שיפוצים נרחבים בנכס, למרות שלא יידעו אותם ולא קיבלו את הסכמתם לכך.

בעקבות כך הודיעו הנתבעים כי אינם מסכימים להמשך העבודות, ובמו"מ שהתנהל בין הצדדים ועורכי הדין שלהם, הגיעו להבנה כי בתמורה להמשך העבודות ישלמו התובעים שכר דירה לתקופה הרלוונטית, ועל כן דין התביעה להדחות.

3.במועד הדיון שבו הצדדים על טענותיהם, כשהתובעים תיארו את השתלשלות האירועים, את "הרווח" שצמח לנתבעים כתוצאה מעבודת השיפוץ בשעה שקיבלו פטור מתשלום הארנונה, ואת העובדה כי תשלום שכר הדירה נעשה תחת לחץ וכפיה. התובעים צירפו מסמכים ואישור מהרשות המקומית על כך שהוגשה תוכנית שיפוץ לנכס.

אף הנתבעים שבו על גירסתם, תיארו את ההפתעה הבלתי נעימה שנגרמה להם בעת שגילו את עבודות השיפוצים הנרחבות, ואת העובדה כי ציוד השייך להם והיה מצוי בבית, נזרק על ידי התובעים ללא קבלת הסכמתם.

הצדדים צירפו את ההתכתבויות ביניהם הצדדים ואת מהלך הדברים שהוביל לתשלום שכר הדירה.

4.לאחר שבחנתי את האמור בהסכם בין הצדדים, את עבודות השיפוצים שביצעו התובעים בפועל ואשר חורגות מההסכם שנחתם, אינני מקבלת טענתם כי מדובר בתיקונים טרם צביעה כפי שניסו להציג זאת. בהצעת המחיר שהגישו למועצה מדובר על שבירת קירות, הזזת נקודות חשמל, סגירת בטון, החלפת ריצוף, התקנת משטח דק וכיוצא באלו עבודות, שלא ניתן לראותן כתיקון ליקויים לפני צביעה.

אמינה עלי גם גירסת הנתבעים כי הציוד שלהם נזרק מהבית ללא הסכמתם וללא שידעו על כך כלל, ועמדת התובעים לפיה החפצים שנזרקו היו ישנים וחסרי ערך, אינה מקנה להם זכות לעשות בציוד כבשלהם, ובסופו של דבר הם אף השיבו אותו לנתבעים, באופן שיש בו כדי לחזק את טענותיהם.

התובעים מסתמכים על כך שהנתבעים קיבלו פטור מארנונה, ועל כן ידעו על כוונתם של התובעים לערוך שיפוצים בבית, אלא שלא הגיוני בעיניי כי תנתן הסכמה לבצע שיפוץ ממשי רק "בתמורה" לפטור מארנונה, כאשר עיקר התשלום עבור הנכס לא בוצע, ותמיכה למסקנה זו נמצאת גם בהתכתבויות שהתנהלו בין הצדדים.

5.בנסיבות אלו אינני מקבלת את גירסת התובעים באשר למהלך האירועים, ובשעה שהם לא הרימו את הנטל המוטל עליהם – הרי שהתביעה נדחית.

התובעים ישלמו לנתבעים הוצאות בסך של 750₪.

ניתן היום, כ"ז סיון תשע"א, 29 יוני 2011, בהעדר הצדדים.