כדורי עין דור נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.ערעור זה נסוב על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 27.5.13 (להלן: "הוועדה"). הוועדה קבעה כי למערער נכות צמיתה בשיעור 10% בגין מצב שלאחר אוטם בשריר הלב. כן נקבעה למערער נכות נפשית שאינה מושא הערעור.

2.בעניינו של המערער התכנסו בעבר כמה ועדות והוגשו מספר ערעורים לבית דין זה. החלטת הוועדה מושא הערעור ניתנה בעקבות פסק דין שניתן בתיק ב"ל 9708-03-12 על ידי כב' סגנית הנשיאה השופטת הדס יהלום, מיום 29.1.13 (להלן: "פסק הדין") בהתאם להסכמת הצדדים, וזו לשונו:

"מסכימים להחזיר את הדיון לוועדה בשני נושאים:

א.לצורך התייחסות וקביעת נכויות זמניות, ככל שקיימות, בתחום הנפשי. ועדה רשאית לעיין בהחלטות הועדות מדרג ראשון בעניינו של המערער.

ב.בתחום הקרדיולוגי, מאחר והועדה מאמצת את קביעתו של ד"ר מיטס, הועדה תבהיר אילו גורמים אחרים שאינם קשורים לאוטם הנדון, גרמו לקיפוח במאמץ, כפי שכתבה.

מוסכם שהועדה תזמין את המערער ובא כוחו לטעון בפניה."

3.לטענת המערער, בהחלטת הוועדה בכל הנוגע לנכות בתחום הלבבי נפלו פגמים. טענותיו העיקריות של המערער הינן כדלהלן:

א.המערער נבדק במסגרת הוועדות על ידי ד"ר מיטס, אשר סבר כי נכותו בשיעור 20%. הוועדה קיבלה את קביעותיו של ד"ר מיטס, אולם החליטה להעניק נכות בשיעור 10%.

ב.הוועדה העלתה השערות ביחס למגבלותו התפקודית של המערער, ללא כל הסתמכות על נתונים מוכחים.

ג.הוועדה קובעת כי הסיבה לירידה ביכולת התפקודית של המערער הינה היותו מעשן, ללא כל בדיקה רפואית או נתון אובייקטיבי. הוועדה לא שלחה את המערער לבצע בדיקת ריאות בהקשר זה.

ד.הוועדה ניכתה מצב קודם בניגוד להלכה הפסוקה בהקשר זה (דב"ע/נג/ 01-46 מרגוליס – המוסד לבטוח לאומי, פד"ע כו(1) 364, להלן: "הלכת מרגוליס") ומבלי לפרט מהו אותו "מצב קודם".

4.המשיב התנגד לעמדת המערער, מהנימוקים העיקריים הבאים:

א.הוועדה מילאה אחר הנחיות פסק הדין, והבהירה כי הגורמים שאינם קשורים באוטם הלב, העישון וחוסר הפעילות הגופנית, גרמו לקיפוח במאמץ.

ב.הוועדה אף ציינה כי בבדיקות שעבר המערער לאחר האוטם, לא נמצאה ירידה בתפקודי הלב.

ג.הוועדה ביצעה במדויק את אשר התבקשה ולא היה עליה לחרוג מהוראות פסק הדין.

5.דיון והכרעה

במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו, בין היתר: עב"ל 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד 213 (1999).

הלכה פסוקה היא כל אחת החובות המוטלית על הועדה לעררים, שהינה גוף מעין שיפוטי, חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (ראו: דב"ע 1318 -01 עטיה - המוסד לביטוח לאומי,פד"ע טו 60).

לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להידחות.