כבהה(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

פסק דין

כב' השופט ש' אטרש

1.העותר יליד 1977 נושא מאסר לתקופה של 12 חודשים לאחר שהורשע בעבירות של התפרצות למקום מגורים וגניבה, משהתפרץ לבית שכנתו ביום 28.3.09, גנב תכשיטים ובהמשך מכר אותם במקום אחר.

לאחר שנשא שני שלישים מתקופת מאסרו, דחתה ועדת השחרורים את בקשתו לשחררו על-תנאי משסברה, כי שחרורו עלול לסכן את שלום הציבור. הוועדה ביססה את החלטתה על כך, שהעותר לא קיבל טיפול בכלא, לא יצא לחופשות ולפי גורמי הטיפול בכלא הוא אינו מבין את חומרת מעשיו ואת הצורך בשינוי דפוסיו.

2.העותר אינו משלים עם החלטתה של וועדת השחרורים ומכאן עתירתו שבפנינו.

לטענת העותר החלטתה של הוועדה מבוססת על נתונים בלתי נכונים ושגויים והיא לוקה בחוסר סבירות קיצוני. ב"כ העותר סבור, כי הוועדה לא נתנה משקל ראוי להתנהגותו הטובה של העותר במהלך מאסרו, לעובדה שמדובר במאסרו הראשון, לכך שהעותר לא סרב לקבלת טיפול כלשהו, לכך שאי יציאתו לחופשות הייתה תולדה מאי שילובו בטיפול ומאי התייצבותו בזמן לריצוי מאסרו, כאשר עניין אחרון זה נבע מאי ידיעתו על המועד שעליו להתייצב כדי להתחיל בריצוי מאסרו. בנוסף הדגיש ב"כ העותר את חרטתו העמוקה של העותר אשר הפנים את חומרת מעשיו ולקח אחריות עליהם ואת התוכנית השיקומית המקיפה שהוכנה עבורו על ידי המטפל מר סאמר עתאמנה.

ב"כ העותר הפנה בנימוקי העתירה לפסיקה רלוונטית והוסיף והגיש לעיוננו אסופה של פסקי דין.

3.לאחר שעיינו בנימוקי העתירה ובצירופיה ולאחר ששמענו את טיעוני ב"כ הצדדים ועיינו בתיק הוועדה, באנו לכלל מסקנה, כי דין העתירה דחייה.

אכן לזכות שחרורו המוקדם של העותר עומדים שיקולים לא מעטים. מדובר במאסרו הראשון של העותר בגין הסתבכות ראשונה בפלילים. העותר טוען, כי החזיר את הרכוש למתלוננת ופיצה אותה. התנהגותו בכלא הייתה ללא רבב אם כי הוא לא זכה לחופשות בשל אי התייצבותו בזמן לריצוי מאסרו. יחד עם זאת, וכפי שציינה הוועדה בהחלטתה על סמך חוות דעתם של גורמי הטיפול, עסקינן בעותר שאינו מבין את חומרת מעשיו והנזק שגרם ואינו רואה צורך בשינוי דפוסיו.

בהתאם לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א - 2001 על הוועדה לשקול את השינוי שחל באסיר מבחינת הבנת חומרת מעשיו ולקיחת אחריות עליהם, שכן השיקולים של מסוכנות האסיר ושל מידת הבנתו את חומרת מעשיו, עומדים בבסיס ההחלטה אם לאפשר לאסיר שחרור מוקדם אם לאו (רע"פ 3686/10 סמיר גנאמה ואח' נ' וועדת השחרורים).

במקרה דנן האסיר לא עבר טיפול משמעותי בכלא, לא יצא לחופשות, ממזער מחומרת מעשיו ואינו רואה צורך בשינוי דפוסיו; בהינתן כל אלה ברור, כי לא חל שינוי בעותר מבחינת הבנת חומרת מעשיו ולקיחת האחריות עליהם ומכאן, שקביעתה של הוועדה כי מסוכנותו קיימת בעינה בדין יסודה.

4.לאור האמור, אנו דוחים את העתירה.

ניתן היום, כ"ב טבת תשע"ב, 17 ינואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: