כאלותי נ' דגאני ואח'

החלטה

1.לפניי בקשת הנתבעים לחיוב התובע בהפקדת ערובה , שאינה נופלת מסכום של 50,000 ש"ח , להבטחת הוצאותיהם.

2. עניינה של התובענה, מתן צו מניעה קבוע שיאסור על הנתבעים להעביר כל זכות בדירה נשוא התובענה, אלא לאחר הצעתה לתובע בכתב, כמתחייב מהסכם המכר שנחתם בין הצדדים בנוגע לדירה.

3.לטענת הנתבעים, ביום 25.6.2012 הגיש התובע תביעה הזהה לתובענה שלפנינו (ת.א . 46317-06-12), אשר נדונה בפני כב' השופטת מרים ליפשיץ – פריבס, ובמסגרתה חויב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם של הנתבעים . משלא הפקיד התובע את הערובה - ניתן ביום 27.12.12 פסק דין על ידי כב' השופטת ליפשיץ-פריבס אשר הורה על מחיקת התביעה.

4.בבקשתם כאן טוענים הנתבעים כי הואיל וכבר הוחלט בעבר על הפקדת ערובה אשר התובע לא עמד בה - הרי שקיים מעשה בית דין לעניין הצורך בהפקדת הערובה ויש לקבל את בקשתם.

עוד טוענים הנתבעים , כי התובע נמנע באופן שיטתי מלשלם הוצאות שנפסקו לחובתו בהליכים אחרים , ואף בהליכי הוצאה לפועל שננקטו נגדו נמנע התובע מלהתייצב ומסר הצהרה לפיה הוא חסר כל יכולת כלכלית.

5.אשר לסיכויי התביעה, טוענים הנתבעים כי מדובר בתביעה מופרכת , שנועדה להטרידם , וכי אמינותו של התובע מעורערת ביותר והדבר אף צוין בהחלטות שניתנו בהליכים שונים , ויש בכך כדי להשליך על אמינות טענותיו גם בהליך שלפנינו.

6.התובע טוען כי הנתבעים מטעים את בית המשפט בהבאתם החלטות מהליכי הוצאה לפועל המתייחסים לאדם אחר , בשם מרוואן אחמד קאלותי , ולא אליו.

יצוין , כי לתגובת התובע לא צורף תצהיר.

7.בתשובתם לתגובת התובע צירפו הנתבעים, בין היתר, אישור על יתרות חוב גבוהות של התובע בתיק הוצל"פ הפתוחים נגדו , וכן תצהירים שונים שהגיש התובע בעצמו בהם העיד על מצבו הכלכלי הקשה.

8. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים - הגעתי למסקנה כי בנסיבות העניין יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה כתנאי להמשך ההליכים .

9.מלשון תקנה 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן- תקסד"א) עולה, כי הטלת ערובה נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט.

המבחנים שנקבעו בפסיקה לצורך הכרעה בסוגיית הערובה, באים לאזן בין זכויותיהם של שני הצדדים.

מחד - זכות הגישה לערכאות של התובע, ומאידך - זכותו של הנתבע שלא להיות מוטרד בתביעות סרק או לסבול נזק כלכלי אם התביעה נגדו תידחה אך הוא לא יוכל לגבות חזרה את הוצאותיו.

ברע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים ואח', פ"ד נח(5),865 (להלן – פס"ד באסל) נאמר:

"הזכות לפנות לערכאות השיפוטיות היא זכות קונסטיטוציונית מן המעלה הראשונה ... זכות זו נתונה לכל, ואין היא נחלתם הבלעדית של אלה שבידם יכולת כלכלית לממן הליך משפטי. ייתכן שעצם היכולת לפנות למערכת השיפוטית, היא זכות קניין המוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו , וניתן לראותה אף כזכות הבאה לשרת זכות אחרת, של תביעה בגין פגיעה בקניין ... יחד עם זאת, הוסמך בית המשפט בתקנה 519 (א) לתקסד"א אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע. הרציונל העומד בבסיס הסמכות להטיל ערובה הוא למנוע תביעות סרק ובעיקר להבטיח את תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כשנראה שסיכויי התביעה נמוכים."

10. להגנת הנתבע עומדים אם כן שני רכיבים:

הרכיב הראשון - מניעת תביעות סרק.

יודגש, כי המבחן אינו סיכויי ההצלחה של התביעה, אלא מניעת תביעות כאלה שכבר בשלב הראשוני נחזות להיות בעלות סיכוי קלוש.

זהו מבחן מצמצם אשר במערך האיזונים נותן משקל רב יותר לזכות הגישה לערכאות.