ישראלי נ' עבד אל רחמן

החלטה

1. בפני התנגדות לביצוע שטר ובקשה להארכת המועד לשם הגשתה.

עסקינן בהמחאה בסך 200,000 ₪ אותה משך הנתבע לפקודת התובע ואשר זמן פירעונה הנקוב ביום 19.1.10.

אין חולק, כי התנגדות הנתבע לביצוע השטר הוגשה עשרה ימים לאחר חלוף פרק הזמן הקבוע בדין.

טענות הנתבע

2. באשר לבקשתו להארכת המועד טוען הנתבע, כי לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל פנה אל התובע בכדי לברר את פשר הדבר והלה אמר לו שתיק ההוצאה לפועל נפתח מחמת טעות ושהוא מסכים להתפשר עמו ולוותר על התובענה. הנתבע סבר איפוא, לטענתו, כי אכן יעלה בידו להגיע להסכמה עם התובע ולפיכך לא הגיש התנגדותו לביצוע שטר בתוך פרק הזמן הקבוע בדין.

3. טענת ההגנה לכאורה אותה מעלה הנתבע הינה, כי הצדדים היו בקשר עסקי במסגרתו השקיע התובע ממון ותמורת השקעתו סוכם שיקבל חלק מהרווח. לשם הבטחת החזר השקעתו נתן הנתבע לתובע המחאות כבטוחה. ככל שירדתי לסוף דעתו של הנתבע הרי, שההמחאה נשוא התובענה דנן הינה אחת ההמחאות שניתנו כבטוחה כאמור.

4. אליבא דהנתבע סוכם בין הצדדים, כי השקעת התובע תושב לו רק כאשר העסקה תצא אל הפועל. הנתבע מוסיף ומפרט, כי התובע העביר אליו סכומי כסף לשם ביצוע מספר עסקאות, אשר אף יצאו אל הפועל והניבו לתובע רווח אותו ביקש לשוב ולהשקיע בעסקאות נוספות.

הנתבע מפרט, כי במסגרת העסקה האחרונה שנערכה בין הצדדים השקיע התובע סך 250,000 ₪ (170,000 ₪ ו – 80,000 ₪) ובגין השקעתו נתן לו הנתבע מספר המחאות כבטוחה להשבת השקעתו. דא עקא, שההשקעה האמורה טרם צלחה.

נוכח דרישות התובע השיב לו הנתבע סך 121,000 ₪ ונותר חייב לו סך 159,000 ₪ אותם אכן על הנתבע לפרוע, אך זאת רק כאשר אותה עסקה שלישית תצא אל הפועל.

5. בחקירתו הנגדית אישר הנתבע, כי הטעם לכך שאינו משיב לתובע את יתרת סכום ההשקעה לשיטתו (סך 159,000 ₪) הינה מפאת העדר יכולת כלכלית (שורות 20-27 בעמוד 3 לפרוטוקול הדיון מיום 12.10.10). כמו כן העיד הנתבע, כי לאחר הגשת השטר לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל הוא נפגש עם התובע והסכים לשלם לו סך כולל של 170,000 ₪ כאשר 50,000 ₪ יפרעו במזומן ויתרת הסכום תפרע בששה תשלומים חודשים.

טענות התובע

6. בהחלטתי מיום 1.8.10 הורתי לתובע להגיב לבקשת הנתבע להארכת המועד. התובע בחר להגיש תגובה מקיפה הן באשר לבקשה להארכת המועד וכן גולל את גרסתו באשר לתובענה לגופה. ברי, כי בשלב זה של הדיון בבקשה להארכת המועד ובהתנגדות לביצוע שטר אין מקום לדון בגרסת התובע באשר לעצם זכותו לקבלת הסעד בהליך העיקרי. יש לבחון את גרסת התובע אך לעניין נימוקו של הנתבע להגשת ההתנגדות באיחור.

באשר לסוגיה זו טוען התובע, כי אכן נפגש עם הנתבע לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל, אך מעולם לא אמר לו שפתיחת תיק ההוצאה לפועל נבעה מטעות. יחד עם זאת התובע מאשר, כי אכן התנהל משא ומתן בין הצדדים, אך הנתבע הוא שחזר בו מהסכמתו להסדיר את חובו בהתאם להצעתו הוא.

דיון

7. הנתבע מנמק מחדלו להגיש התנגדותו במועד בכך שלשיטתו סבר, כי אין צורך בדבר הואיל והצדדים יגיעו לכדי הסדר. ברם, טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם הצהרת הנתבע עצמו בסעיף 22 לתצהירו בו טען, כי בפגישה שהתקיימה בין הצדדים ובאי כוחם ביום 1.7.10 הודיע לו התובע, כי אינו מסכים להסדר אותו הציע כנטען הנתבע.

המועד האחרון להגשת ההתנגדות לביצוע השטר היה ביום 4.7.10 ואילו ההתנגדות לביצוע השטר הוגשה בפועל רק ביום 14.7.10.

מטענת הנתבע עולה, כי עוד טרם חלף פרק הזמן הקבוע בדין לשם הגשת ההתנגדות ידע שנסתם הגולל על ניסיונות ההסדר. בנסיבות אלה מתקשה אני לקבל את טענתו לפיה, מפאת מצג אותו הציג לו התובע בדבר הסכמה לפשרה, אין הוא נדרש להגיש את התנגדותו לביצוע שטר בתוך פרק הזמן הקצוב בדין.

לא זו אלא אף זו, שאליבא דהנתבע הוא היה מיוצג בידי עורך דין, אשר אף נכח בפגישת הצדדים שהתקיימה ביום 1.7.10 וחזקה על עורך הדין שהבהיר לנתבע כי עליו להגיש את התנגדותו לביצוע שטר בתוך פרק הזמן הקצוב בדין.

יחד עם האמור אין לשלול לחלוטין את האפשרות שהנתבע, סובייקטיבית, סבר כי עדין קיים סיכוי להסדיר את המחלוקת בדרכי פשרה ולפיכך טעה לחשוב שאין הוא נדרש להזדרז ולהגיש את התנגדותו לביצוע שטר.