ישראל נ' ישראל ואח'

החלטה

בקשה לעיכוב ביצוע פס"ד מיום 10.8.10 על פיו הוריתי למבקשים/הנתבעים לסלק ידם ולפנות המקרקעין הידועים כנחלה 22 הרשומה ע"ש המשיבה/התובעת במושב יערה ולהחזיר החזקה בנחלה למשיבה, באמצעות ב"כ, כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ שבשליטתם. ניתנה למבקשים ארכה של 120 ימים מיום 10.8.10 לביצוע הוראת פסק הדין.

המבקשים ערערו על תוצאת פסק הדין ומכאן הבקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין עד להכרעה בערעור בנימוק שתוצאתו של סירוב לבקשה קשה ביותר ולא בנקל אפשר יהיה להחזיר המצב לקדמותו.

מוסיפים המבקשים ומציינים כי הלכה פסוקה היא שכאשר מדובר בסעד של פינוי ניתנים בנסיבות שכאלה צווי עיכוב כמעט כדבר שבשגרה.

בתצהיר התומך בבקשה נטען ע"י המבקש 1 על פי עצה משפטית כי סיכויי הערעור טובים ומעיון בנימוקי הערעור עולה כי לדעת המבקשים הנמקת פסק הדין איננה מאוזנת, איננה צודקת ומוטה בבירור לטובתה של המשיבה במובן זה שבעוד שבפסק הדין פורטו הסתירות שבגרסת המבקשים, הייתה למעשה התעלמות מן הסתירות שבגרסת המשיבה למרות שמדובר בסתירות רבות ומהותיות בעוד שבגרסת המבקשים לא התגלו בקיעים של ממש.

המבקשים מציינים כי על פי הרציונאל של פסק הדין אין מדובר בהכרעה במישור של מהימנות אלא בהסקת מסקנות מנתונים שונים אשר עמדו לבחינה ועל כן אין כל מניעה לבחינה מחודשת על ידי ערכאת הערעור ולהסקת מסקנה שונה בתכלית.

המשיבה מבקשת לדחות הבקשה בנימוק שסיכויי הערעור קלושים עד למאוד, אם בכלל, בהתחשב בכך שפסק הדין נשען בעיקרו של דבר על הכרעה בין הגרסאות במישור של מהימנות ולא בנקל תתערב ערכאת הערעור בהכרעה זו. לדידה של המשיבה איתנה הקביעה במסגרת פסק הדין כי לא ניתן ליישב בין הגרסאות הסותרות שהעלו הנתבעים ולגרסת המשיבה תימוכין מן הנתונים אשר הוצגו במהלך שמיעת הראיות.

גם בחינה של מאזן הנוחות מעלה כי הכף נוטה בבירור לטובת עמדת המשיבה. מדובר בקשישה בגיל מתקדם של למעלה מ – 80. אם תתקבל הבקשה תהיה המשמעות המעשית ריקון מתוכן של תוצאת פסק הדין שכן המשיבה לא תזכה לשוב לביתה בהתחשב בגילה ובמצבה הבריאותי. הנזק אשר יגרם במקרה כזה הינו בלתי הפיך.

כפי שעולה מטיעוני הצדדים נבחנת בקשה מן הסוג הזה על פי שני פרמטרים, האחד – סיכויי הערעור והשני – מאזן הנוחות וכידוע היחס בין השניים הינו יחס הפוך. ככל שסיכויי הערעור טובים פוחת משקלו של השיקול השני ולהיפך.

מטבע הדברים לא יהיה זה נכון וראוי לדון במסגרת זו בסיכויי הערעור ועל כן אסתפק בהערה שאינני שותף בכל הכבוד להערכת המבקשים לפיה סיכויי הערעור טובים. נראה לי כי סיכויי הערעור אינם טובים.

אשר למאזן הנוחיות - אכן כאשר מדובר בסעד של פינוי הנטייה היא בדרך כלל להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין עד להכרעה בערעור וזאת מכיוון שסירוב לבקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין עד לבחינת ערכאת הערעור, תוצאתו נזק בלתי הפיך. לא זה המצב בענייננו שכן אם יתקבל הערעור ניתן להחזיר את המצב לקדמותו ואף המבקשים אינם טוענים כי סירוב לבקשה יגרום לנזק בלתי הפיך אלא כי יקשה להחזיר את המצב לקדמותו. מנגד ניצבים הנימוקים אשר מעלה המשיבה בתגובתה כי היענות לבקשה תוצאתה, כאפשרות ממשית, ריקון פסק הדין מתוכנו למעשה.

לפיכך אני דוחה הבקשה ובד בבד מורה אני למשיבה להימנע מביצוע כל פעולה של העברת זכויות בנחלה ובמשק ו/או כל פעולה אשר מטרתה שינוי במצב הזכויות, על המשיבה מוטלת החובה לדאוג להקפאת מצב רישום הזכויות כפי שהוא כיום, זאת עד להכרעה בערעור שהוגש.

בכפוף להוראה זו נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

יש לשלוח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ז' כסלו תשע"א, 14 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: