ישראל ואח' נ' אליהו

החלטה

בפני ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל אורית יהלומי אשר דחתה בקשה בטענת פרעתי שהגישו המערערים.

תיק ההוצל"פ נפתח למימוש פס"ד שניתן בבית המשפט המחוזי בו חוייבו המערערים לשלם למשיב סכום כסף של למעלה מ- 3 מיליון ₪. בגין כך נפתח תיק ההוצל"פ כאשר החוב בו עלה על 5 מיליון ₪. המערערים הגישו ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע.

בבקשה לעיכוב ביצוע ניתנה החלטה אשר קבעה כך:

"... הבקשה מתקבלת איפוא במובן זה שהסכום שלגביו לא יינתן

עיכוב ביצוע יעמוד על סך של 1.5 מיליון ₪. לגבי הסכומים שמעבר

לסך של 1.5 מיליון ₪, אני מורה כי הם ישולמו רק לאחר שהמשיב

ימציא למערערים כנגד התשלום או התשלומים ערבות בנקאית

אוטונומית בגובה הסכום או הסכומים המשולמים".

המערערים לא שילמו את הסכום של 1.5 מיליון ₪ מיד עם קבלת ההחלטה לפיכך המשיב נקט נגדם בהליכי הוצאה לפועל רבים. במהלך וכתוצאה מאותם הליכים שננקטו ננגבה מהמערערים סכום שעמד בעת הגשת הבקשה בטענת פרעתי על כ- 1,474,334 ₪. בנוסף הוטל עיקול על כספים המגיעים למערערים מצד ג' בסכום של כ- 23,600 ש"ח כך שסה"כ לאחר שסכום זה יגיע לקופת ההוצל"פ, יעמוד הסכום שנגבה מהמשיבים ל- 1.5 מיליון ₪ (בינתיים, במהלך כתיבת החלטה זו התקבלה הודעה מב"כ המערערים שהסכום הנ"ל הועבר ללשכת ההוצל"פ כך שנכון להיום נגבה מלוא הסכום של 1.5 מיליון ₪).

המערערים הגישו בקשה בטענת פרעתי בה טענו כי כיוון ששילמו את הסך של 1.5 מיליון ₪ (בזמן הגשת הבקשה כלל סכום זה את סכום העיקול אצל צד ג' אף שכספי העיקול טרם הועברו) יש לעכב את כל הליכי ההוצל"פ בהתאם להחלטת בית המשפט העליון בבקשה לעיכוב ביצוע.

לאחר שהתקבלה תגובה ב"כ המשיב אשר טענה כי מהסכומים ששולמו יש לנכות תחילה אגרות, שכ"ט עו"ד והוצאות, בהתאם להוראות תיק ההוצאה לפועל, דחתה כב' הרשמת את הבקשה כשהיא מקבלת את עמדת ב"כ המשיב לפיה:

א. אין להביא בחשבון את סכום העיקול אצל צד ג' כאשר כספים אילו טרם עברו לתיק ההוצל"פ.

ב. יש לנכות מהסכומים ששולמו אגרות, שכ"ט עו"ד והוצאות שהוציא המשיב לצורך נקיטת הליכים שהביאו לגביית הסכומים שנגבו כך שהתוצאה היא שטרם שולם סך של 1.5 מיליון ₪ נטו ולפיכך אין לקבל את הבקשה בטענת פרעתי או לעכב הליכים.

על החלטה זו הוגש הערעור. טענת המערערים היא כי טעתה כב' הרשמת הן בענין כספי העיקול שטרם הועברו והן בענין קביעתה לפיה מהסכום שנגבה מהמערערים יש לנכות אגרות, הוצאות ושכ"ט עו"ד.

המערערים טוענים כי יש להביא בחשבון את סכום הכסף שהוטל אצל צד ג' למרות שטרם הועבר, שכן, המשיב יכול לנקוט בהליכים לצורך קבלתו ומדובר בסכומי כסף שלמעשה כבר אינם בשליטת המערערים.

לענין הניכוי של האגרות, הוצאות ושכר טרחת עו"ד טוענים המשיבים כי בביהמ"ש העליון היה ידוע, כבר בעת מתן ההחלטה על עיכוב ביצוע, שנפתח תיק הוצאה לפועל וננקטו בו הליכים. למרות זאת בית המשפט לא קבע שהסכום שחייבים המערערים לשלם לצורך עיכוב ביצוע הוא 1.5 מיליון ₪ נטו. המערערים טוענים כי הפרשנות שנתנה כב' הרשמת להחלטת ביהמ"ש העליון ניתנה בחוסר סמכות. אין לרשמת ההוצל"פ סמכות לתת פרשנות להחלטות או לפסקי דין. בנדון דנן, החלטת ביהמ"ש ברורה ולפיה לאחר תשלום סך של 1.5 מיליון ₪ יש לעכב הליכים לפיכך טעתה כב' הרשמת כאשר סטתה מהחלטה זו. המערערים טוענים עוד כל לכל היותר היתה כב' הרשמת צריכה להגיע למסקנה שההחלטה בעניין עיכוב הביצוע אינה ברורה, ואז מן הדין היה שהיא תפנה בשאלת הבהרה לביהמ"ש בהתאם להוראות סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ח – 1968. בתיק זה כבר נעשתה בעבר פניה כזו כאשר עלתה השאלה האם מתוך הסכום של 1.5 מיליון ₪ ניתן לחשב גם סכומי כסף שיש לקזז שעולים מתוך הסכום שנפסק בביהמ"ש המחוזי, על פי אותו פס"ד שחייב את המערערים. המערערים טוענים כי כאשר החלטת ביהמ"ש אינה ברורה על רשם ההוצל"פ לפנות לביהמ"ש בבקשה להבהרה ולא לתת פרשנות משל עצמו להחלטה.

הערעור הועבר לתגובת ב"כ המשיבה אשר טענה כי אין מקום להתערב בהחלטת כב' רשמת ההוצל"פ לא לענין הסכומים שלגביהם הוטל עיקול וטרם הועברו לתיק, ולא לגבי הקביעה לפיה מהסכום של 1.5 מיליון ₪ ששולמו למערערים יש לנכות את האגרות, ההוצאות ושכר הטרחה. לטענתה, כיוון שהסכום של 1.5 מיליון ₪ לא שולם מיד עם קבלת החלטת ביהמ"ש העליון (החלטה ניתנה ביום 26.5.11 ואילו טענת הפרעון בעקבות תשלום הסך של 1.5 מיליון ₪ הוגשה בשלהי 2012) אלא רק לאחר שהיה צורך בנקיטת הליכים משמעותיים וכיוון שאין ספק שנקיטת הליכים אילו כרוכה בהוצאה כספים הן לאגרות פתיחת התיק והן אגרות והוצאות אחרות הכרוכות בהליכי ההוצל"פ שננקטו, וכיון שברור שיש לחשב גם ריבית והצמדה, ברור שיש להפחית סכומים אילו מהסכומים שנגבו מהמערערים. לא זו בלבד אלא שהוראות סעיף 75 לחוק ההוצאה לפועל קובעות כיצד יזקפו סכומים שמשולמים על חשבון חוב בהוצל"פ. לפי הוראות סעיף זה סכומי כסף ששולמו יזקפו תחילה על חשבון אגרות והוצאות, לאחר מכן שכ"ט עו"ד, לאחר מכן הוצאות משפט, לאחר מכן ריבית ורק לאחר מכן הקרן. הדבר נכון גם לגבי סכום שנקבע לצורך עיכוב ביצוע. המשיב טוען עוד כי החלטת כב' הרשמת ניתנה בוודאי בסמכות והיא אף תואמת את נוסח החלטת ביהמ"ש העליון ואת המשמעות ההגיונית שיש לתת להחלטה זו.

כאמור לעיל, במהלך כתיבת ההחלטה התברר שאין צורך לדון בשאלה האם כספי העיקול אצל צד ג' שטרם הועברו יכולים להיכלל בסכום של 1.5 מיליון ₪ שכן סכום זה הועבר לתיק ההוצל"פ ומעתה ברור שנגבה סכום של 1.5 מיליון ₪.

השאלה שנותרה היא איפוא רק האם הסכום שנקבע על ידי ביהמ"ש העליון שלאחר תשלומו יעוכבו הליכים (או ימשכו בכפוף להפקדת ערבות בנקאית על סכומים שיגבו) הינו סכום נטו- לאחר אגרות, הוצאות ושכ"ט או שמא סכום ברוטו וברגע ששולמו 1.5 מליון ₪ יש לעכב הליכים ללא התחשבות בהוצאות שהוצאו לצורך גביית הסכום הנ"ל.