ישיר איי.די.איי. אחזקות בע"מ ואח' נ' דוד ואח'

פסק דין

בפניי תביעת כספית מיום 20.11.12 ע"ס 8,679 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 16.5.12. התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר.

ביום 14.10.13 נערכה בפניי ישיבה מקדמית, שבה נשמעו ראיות הצדדים ושבסופה הוחלט על הגשת סיכומים מהירים בכתב, שהוגשו בפועל ע"י שני הצדדים.

מדובר בתביעה מעורבת שבה תביעת תחלוף (שיבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפיצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנדון. בתביעה שבנדון מעורבת גם תביעתו האישית של המבוטח של חברת הביטוח הנ"ל, כלומר של הניזוק הישיר. המבוטח תובע בתביעה זו את הפסדיו, כלומר את כל אותם הפסדים כספיים שנגרמו לו בתאונה (בגין נזקי רכוש לרכב ולו) ושבגינם לא קיבל פיצוי מחברת הביטוח.

הנתבע 1 הינו נהג רכב הנתבעים במועד התאונה ואילו הנתבעת 2 הינה מבטחת הרכב בביטוח רכוש.

בתאונה מעורבים 2 רכבים: רכב התובעים – רכב פרטי מתוצרת סובארו (להלן – "הפרטית"); ורכב הנתבעים – משאית מערבל בטון (להלן – "המשאית").

מקום התרחשות התאונה: שדרות רוקח בת"א.

שעת התרחשות התאונה: אחה"צ (אור יום מלא וראות טובה).

הראיות שהציגו הצדדים

כתבי הטענות, על נספחיהם.

הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים.

תמונות בצבע של נזקי הפרטית.

שלוש עדויות מטעם שני הצדדים בישיבה בפניי: מטעם התובעת – נהג הפרטית (התובע 2) ונוסע הפרטית (מר אלק אבייב); ומטעם הנתבעים – נהג המשאית (הנתבע 1).

דיון ומסקנות

טענות הצדדים מעמידות לדיון שתי מחלוקות: מחלוקת במישור האחריות (באילנו נסיבות התרחשה התאונה ומי משני הנהגים אחראי לקרות התאונה) ומחלוקת במישור הנזק או במישור הביטוחי (האם, בהנחה שייקבע שנהג המשאית אחראי לקרות התאונה, על הנתבעת 2 חובה לשלם לתובעים פיצוי בגין מלוא הנזק או שמא אין הנתבעת 2 חבה בגין חלק מהנזק כפי שיעור דמי ההשתתפות העצמית עפ"י פוליסת הביטוח שהוציאה הנתבעת 2, ובחלק זה אחראי לבדו רק הנתבע 1).

המחלוקת במישור האחריות לקרות התאונה

אין חולק כי עובר לתאונה נסעו שני הרכבים באותו כביש ובאותו כיוון (בדרך רוקח, ממזרח למערב), כאשר בכביש מס' נתיבי נסיעה לנוסעים באותו כיוון. אין גם חולק כי עובר לתאונה נסעה הפרטית מימין למשאית, כאשר בתאונה ניזוק אזור הכנף האחורית-ימנית של הפרטית וכאשר הפגיעה במשאית הייתה (כנראה ועפ"י מכלול הראיות ולמרות שלא הוצגו תמונות של המשאית) באזור הפינה הקדמית-ימנית של המשאית. המחלוקת היא בשאלה, איזה משני הרכבים הוסט לעבר הרכב השני ואיזה משני הנהגים נהג בחוסר זהירות בנסיבות.

מניתוח הראיות והעדויות באתי למסקנה ששני הנהגים גם יחד אחראים לקרות התאונה, בחלקים שווים. ואלו נימוקיי, בתמצית:

העדויות מטעם שני הצדדים גם יחד לא הצטיינו בבהירות ובפירוט יתר, ולא פעם נדרשו העדים להשיב, שוב ושוב, על אותה שאלה ממש. התרשמותי הכללית הנוספת היא, שכל העדים לא יודעים ולא זוכרים מה בדיוק קרה ומדוע בדיוק התנגשו שני הרכבים, כאשר רוב העדים הודו, למעשה, שכלל לא חזו ברגע התאונה. בהקשר זה יצוין כי התקשיתי לקבל את עדות נוסע הפרטית (חברו של נהג הפרטית) לפיה ממקום מושבו המסוים (במושב האחורי מימין) חזה במו עיניו בתאונה, כאשר נהג הפרטית עצמו אישר בפה מלא שלא ראה את רגע התאונה אלא רק הרגיש בו.

ניכר כי לנהג המשאית אחריות לקרות התאונה, משהודה שנסע על שני נתיבים בו זמנית ובכך יצר מצב בלתי נסבל ומסוכן בכביש, שבו התנועה בסביבתו מתקשה לנסוע ונדרשת לנחש את מהלכיו. התרשמתי כי נהג המשאית, אולי בשל הביטחון היחסי שמעניק לו הרכב המאסיבי עליו נוהג, היה אדיש לתנועה בסביבתו, ובכלל זה הפרטית, שהתקשתה לתמרן את דרכה בסביבת המשאית.