יריב שירותי לול נ' בן מוחה

פסק דין

1.זהו פסק דין בתביעת התובעת, לחייב את הנתבע, לשלם לה חוב נטען, בגין סולר שרכש ממנה לטענתה. הוחלט לדחות את התביעה, ולהלן הנימוקים. התביעה הינה תביעה בסדר דין מהיר, ועל כן, תנומק בתמצית כמצוות התקנות.

2.התובעת הינה חברה המספקת שירותים שונים בענף הלול. לטענת התובעת, הנתבע המשווק לפרנסתו ירקות בשוק הסיטונאי, הזמין ממנה במהלך שנת 2007 סולר במחיר כולל של 20,478 ₪, כאשר עבור התמורה מסר שני שיקים, שסכומם הכולל כאמור לעיל, ואשר נמשכו מחשבון חברת "הכל בקטן בע"מ – שיווק ירקות ופירות" (להלן: "הכל בקטן"). אין מחלוקת, כי השיקים לא נחתמו ע"י הנתבע, אלא ע"י הכל בקטן. לטענת התובעת, עוד טרם הפקידה את השיקים האמורים, סיפקה לנתבע כמות נוספת של סולר, ששוויה 13,999 ₪. בהמשך, סירב הבנק הנמשך לפרוע את שני השיקים האמורים לעיל, כאשר שיק אחד הוחזר מסיבת "אכ"מ", והשיק השני הוחזר בהיות החשבון מוגבל.

התובעת פנתה לטענתה אל הנתבע, על מנת שיסדיר את חובו, אך הנתבע הודיע כי לא יוכל להחזיר את החוב, ועל כן, בהסכמת הנתבע, שאבה התובעת את הסולר שנותר במיכל שבמשקו, זיכתה את חשבון הנתבע אצלה בסך 11,955 ₪, וחייבה אותו בעלות השאיבה, בסך 578 ₪.

התובעת טענה בכתב התביעה, כי "הצ'קים שהעביר הנתבע היו צ'קים של חברת "הכל בקטן בע"מ – שיווק ירקות ופירות" חברה שהנתבע הוא אחד השותפים בה. נציין כי התובע הזמין את הסולר לצרכיו האישיים, והסולר סופק ישירות לנתבע ולא לחברה, על כן, הדין והדברים הם כלפי התובע ולא כלפי החברה".

סכום התביעה נכון למועד הגשתה – 24,100 ₪.

3.הנתבע טען בכתב ההגנה, כי הכל בקטן היא שהזמינה את הסולר. לדבריו, החברה "...לא שייכת לנתבע כלל ובכלל אינו שותף בה ואין לנתבע בה מניות ולא שימש ולא משמש בה בכל תפקיד". הנתבע טען גם, כי "...מעולם הנתבע לא היה ערב אישית לחברה הנ"ל...".

4.התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית של מנהלה, מר יריב אושרי. בהמשך הגישה תצהיר עדות ראשית נוסף, חתום ע"י מר דני אלפסי, במסגרתו העיד מר אלפסי, כי חברת הכל בקטן שכרה בתקופה הרלוונטית את משק הוריו של הנתבע, ומשם הפעילה את העסק, וכן העיד בין היתר, כי "...בן מוחה נהג במקום מנהג בעלים לכל דבר וכך הציג את עצמו בפני כולם ולא הציג את העסק בשום צורה כשייך לחברה... כל זאת, כאשר יגאל בן מוחה יוצר זהות בינו לבין חברת הכל בקטן...". מר אלפסי לא התייצב לדיון היום, וב"כ התובעת ויתר על עדותו.

הנתבע העיד לעצמו.

מנהל התובעת, מר יריב אושרי חזר בעדותו על הטענה, כי הסולר הוזמן ע"י הנתבע, וסופק לו באופן אישי. מנהל התובעת העיד בין היתר, כי הנתבע הינו חבר ילדות שלו, ועל כן, סיפק לו את הסולר במחיר עלות. לתצהיר מר אושרי צורפו גם שתי תעודות משלוח, המתעדות אספקת סולר מספקי דלק שונים, עבור התובעת, כאשר אין מחלוקת, כי הכמויות המתועדות בתעודות המשלוח סופקו בפועל במשק הוריו של הנתבע, וכי הנתבע חתום על אחת מתעודות המשלוח. מנהל התובעת טען, כי התקיימה שותפות עסקית בין הנתבע ובין הכל בקטן.

הנתבע חזר בעדותו על טענתו, כי הסולר לא הוזמן על ידו ולא סופק לו. הנתבע העיד, בין היתר, כי הועסק ע"י חברת הכל בקטן, אשר בעליה היה גם ידידו. לדבריו, קיבל מחברת הכל בקטן שכר חודשי בסך כ-5,000 ₪, עבור עבודתו שכללה ארגון של שיווק ומשלוח הירקות, שאוחסנו במשק הוריו במשך מספר שעות מדי יום. לטענתו, לא דרש ולא קיבל תמורה עבור עצם השימוש בשטח, לצורך אחסנת הירקות. הנתבע גם עמד על כך, שבכרטיס הנהלת החשבונות של התובעת, מופיעה הכל בקטן כלקוח שקיבל את הסולר, וגם החשבוניות הוצאו על שמה. הנתבע אישר, כי הוא מכיר את מנהל התובעת מילדות, ואולם לטענתו, הם אינם חברים. הנתבע גם אישר, כי מיכל הסולר של הכל בקטן הוחזק במשק הוריו, וכי הוא חתם על אחת מתעודות המשלוח, וזאת, לדבריו, כאישור שהסולר סופק, ולא כהתחייבות אישית שלו לתשלום.

ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בע"פ, במהלך הדיון היום.

5.ברי, כי על התובעת רובץ הנטל להוכיח את תביעתה ואת טענותיה, כי הנתבע הוא שהזמין באופן אישי את הסולר, והסולר סופק לו עצמו.

התובעת לא טענה, כי בין הצדדים נערך הסכם בכתב, וממילא אין בידיה הסכם כתוב. התובעת גם לא צירפה מסמכים אחרים, העשויים להוכיח קיום הסכם בינה ובין הנתבע באופן אישי.

עדותו של מנהל התובעת, עומדת אפוא כעדות יחידה של עד המעונין בתוצאות המשפט – עדות אשר ביהמ"ש לא יבסס עליה ממצא עובדתי, אלא אם שוכנע במהימנותה.

יש לזקוף לחובת התובעת, את הימנעותה מלהעיד את מר דני אלפסי, שהינו עד רלוונטי, ואשר כאמור, הוגש תצהיר עדות ראשית שלו.

שני הצדדים נמנעו מלהעיד מי ממנהלי חברת הכל בקטן, ואיני סבור, כי יש לזקוף מחדל זה ביתר שאת, לחובת מי מהצדדים.

לא מצאתי בעדות הנתבע סתירות משמעותיות, ונוכח ההתרשמות מהחקירות הנגדיות, אינני רואה מקום להעדיף את עדותו של מנהל התובעת, על עדות הנתבע. ב"כ התובעת סבור, כי גרסת הנתבע לקשר בינו ובין הכל בקטן איננה סבירה, משום שלא ייתכן, שלא קיבל תמורה עבור השימוש בשטחו ע"י הכל בקטן. סבורני, כי גרסתו של הנתבע לענין זה איננה מופרכת, וכי אין זה בלתי סביר, כי העמיד את השטח לרשות הכל בקטן, והסתפק במשכורת שקיבל, לטענתו, ואשר על פני הדברים היתה נדיבה למדי, בהתחשב בהיקף עבודתו הנטענת עבור הכל בקטן, ודרישות התפקיד. ב"כ התובעת טען גם, כי העובדה שהנתבע הסכים לשאיבת הסולר שנותר במיכל, מהווה מקצת הודאה בחובו. סבורני, כי אין לקבל גם טענה זו, משום שהתנהגות זו של הנתבע, עשויה גם לעמוד בקנה אחד עם הטענה, כי פעל בהגינות, ולא רצה להחזיק בסולר שאינו שייך לו, ואשר התובעת לא קיבלה תמורה עבורו.

מעבר לאמור, נתמכת גרסת הנתבע, במסמכים שצירפה התובעת עצמה לכתב התביעה – כאמור, בכרטסת הנה"ח של התובעת עצמה, פורט שם הלקוח "הכל בקטן שיווקי ירקות ופירות בע"מ", ושמו של הנתבע איננו מופיע בכרטסת. כל החשבוניות שהוציאה התובעת בגין הסולר שסיפקה, לרבות החשבונית על סך 13,999 ₪ שלא שולמה, הוצאו גם הן על שם הכל בקטן.

התובעת לא הוכיחה טענתה, לקיום שותפות עסקית בין הנתבע ובין הכל בקטן, ולא הפריכה גרסתו בענין זה.