ירחמיאל נ' חזון ואח'

פסק דין

בפניי תביעת התובע לקבלת פיצוי מהנתבעים עבור הנזקים שנשא בהם עקב פגיעת רכבו בתאונת דרכים בה היה מעורב ביום 23.12.09 (להלן: "התאונה").

על פי כתב התביעה, התאונה ארעה כאשר התובע נסע בכביש, רכב שנסע אחריו סטה לצד שמאל על מנת לעקוף אותו, ותוך כדי כך נצמד אליו ופגע בדלת שמאל קדמית ברכב התובע.

הנתבעים כפרו בטענות התובע ומסרו גרסה מפורטת בכתב הגנתם בדבר תיאור נסיבות התאונה. הנתבעים טענו, כי התובע איבד את השליטה על רכבו, חסם לנתבע את נתיב נסיעתו, הנתבע ניסה להימנע מפגיעה ברכב התובע והסיט את ההגה שמאלה. עקב כך, הנתבע פגע במדרכה שהייתה משמאלו ולאחר מכן נזרק לרכב התובע.

בעדותו בפניי התובע העיד, כי ביום התאונה, בסמוך לשעה 16:00 נסע עם רכבו בירידה בדרך הים בחיפה. הכביש היה בשלבי תיקון וטרם עשיית חריצים למניעת החלקה. תוך כדי הנסיעה, רכבו של התובע החליק כעשרה עד עשרים מטרים ולאחר מכן עצר בצידו הימני של הכביש בצמוד לקיר. לפתע, ותוך כדי עמידת רכב התובע, בא רכב הנתבע 1 שביקש לעקוף את רכב התובע מצד שמאל ופגע ברכבו בצד שמאל בדלת הקדמית.

התובע טוען, כי בכביש היו שני נתיבים ולתובע היה מרווח מספיק לעבור משמאלו מבלי שיפגע בו. התובע טוען, כי הנתבע נסע במהירות מופרזת וזו הסיבה לתאונה. אם הנתבע היה נוסע במהירות סבירה ועוקף את רכבו בזהירות, התאונה לא הייתה מתרחשת.

עינינו הרואות, כי נסיבות התאונה כפי שהעיד עליהן התובע בפניי, שונות מנסיבות התאונה שנטענו על ידו בכתב התביעה.

למותר לציין עוד, כי בהודעתו למבטחתו, בתיאור נסיבות התאונה, התובע טען, כי תוך כדי נסיעה בכביש דרך הים לכיוון הים, רכב שנסע אחריו סטה לצד שמאל על מנת לעקוף את רכב התובע, ותך כדי כך פגע ברכב התובע בדלת שמאלית קדמית.

משמע, נסיבות התאונה כפי שהתובע העיד עליהן בפניי, אינן תואמות אף את הודעתו למבטחתו על התאונה.

לא זו אף זו: התובע לא ראה את הנתבע 1 משהיה עסוק בהחלקה (ראו שורות 18-19 בעמ' 2 לפרוטוקול) כאשר מאידך, התובע טוען כי הנתבע 1 נסע במהירות מופרזת.

כנגד עדותו של התובע עומדת עדותו של הנתבע, ומייד ייאמר כי מהימנה עליי עדותו של הנתבע במלואה.

כעולה מעדות הנתבע, בכביש היו חריצים. בכביש קיים נתיב אחד לנסיעה ישרה ועוד נתיב לפנייה שמאלה. הנתבע נסע מאחורי התובע והמרחק ביניהם היה בערך 6 מטרים. הנתבע נסע במהירות של כ 40 קמ"ש. לפתע, הנתבע הבחין ברכב התובע מחליק ומבצע סטיות בכביש. אורות הברקסים לא דלקו והבין כי הבלמים ברכב התובע לא עבדו. הנתבע ראה כי התובע מאבד שליטה על הרכב וכי הרכב החל להסתובב בכביש ומייד עמד עם סטייה שמאלה לכיוון הכביש, כאילו מבקש לבצע פניית פרסה. הנתבע ניסה להימנע מהתנגשות עם רכב התובע וסטה שמאלה, אך הוא נתקל במדרכה שהייתה מימינו ולאחר מכן הועף אל עבר רכב התובע. רכבו של התובע חנה בצידו הימני של הכביש רק לאחר התאונה.

התובע בעצמו הודה, כי רכבו עצר עצירה מוחלטת מספר שניות לאחר ההחלקה ואז רכב הנתבע פגע בו. מכאן, אין המדובר במצב שבו התובע הצליח להשתלט על רכבו, לעצור עצירה מוחלטת ולהעמיד את רכבו בצד הכביש מבלי לסכן את הרכבים העוברים בכביש וכעבור זמן מה הגיע רכבו של הנתבע ופגע בו, כפי שניסה התובע לטעון. בנסיבות דנן, ברי כי אותה עמידה למספר שניות עד שארעה ההתנגשות, מהווה חלק בלתי נפרד ממהלך החלקת הרכב.

ברי, כי התאונה ארעה משאיבד התובע שליטתו על רכבו. ברי כי התובע הפתיע את הנתבע על לא עוול בכפו של זה האחרון, שכן לא הוכח כי הנתבע נסע במהירות שלא תאמה את תנאי הכביש. מייד כשהבחין הנתבע בתובע, ניסה לסטות שמאלה ולהימנע מתאונה, אך התאונה הייתה בלתי נמנעת.

ניסיון התובע לכבוש את עדותו בדבר נסיבות התאונה עד לשלב שמיעת הדיון, ולאחר שנסיבות התאונה האמיתיות פורט בכתב ההגנה, אומר דרשני.

על כן, הנני מורה על דחיית התביעה.

בנסיבות, הנני נמנעת מחיוב התובע בהוצאות משפט.

ניתן היום, ח' אלול תש"ע, 18 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: