ירון קרן נ' מדינת ישראל

א.                      בקשה שניה למשפט חוזר לפי סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, בעניינו של ירון קרן, אשר הורשע בגרימת מותו של שי קצב ע"ה (להלן המנוח) ברשלנות תוך כדי נהיגה, עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן חוק העונשין) ולפי סעיפים 40 ו-64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש]. המבקש נדון למאסר למשך 20 חודשים, מתוכם 8 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי למשך שנתיים. המבקש ריצה את עונשו מכבר, אך אינו משלים עם הרשעתו – הוא חולק על ביטוי זה – ומבקש בשנית לשוב ולפתוח את התיק במשפט חוזר.

רקע

ב.        נגד המבקש הוגש בבית משפט השלום לתעבורה בתל אביב-יפו כתב אישום בגין גרימת מוות ברשלנות. על פי כתב האישום, ביום 29.5.03 נהג המבקש במכונית פרטית ברחוב הנשיא בקרית אונו. בהגיעו לצומת רחוב הנשיא - שדרות בן גוריון עצר לפני קו עצירה בהוריית תמרור עצור. לאחר שעצר בקו העצירה, המשיך המבקש בנסיעה איטית לתוך הצומת במטרה לפנות שמאלה, התקדם למרכז הצומת תוך שהוא מפנה מבטו ימינה. המבקש לא הבחין במנוח, רוכב קטנוע, שהגיע משמאלו, חסם את דרכו של המנוח וגרם למנוח לבלום ולהתנגש בדופן שמאל של המכונית בה נהג. כתוצאה מן התאונה נחבל המנוח באורח קשה, ונפטר בבית החולים כעבור זמן קצר. המבקש כפר באחריותו לתאונה, ונוהל משפט הוכחות.

פסק הדין של בית משפט השלום לתעבורה

ג.        ביום 3.7.07 הרשיע בית המשפט (השופטת א' שדמי; ת.ד 13153/04) את המבקש. על המבקש נגזרו, ביום 8.1.07, 22 חודשי מאסר, מתוכם 10 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, פסילה מלהחזיק ברשיון נהיגה למשך 10 שנים וקנס בסך 3,000 ש"ח. המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. נוכח האמור בצו בתי המשפט (הוראות מעבר) (אזורי השיפוט של בתי המשפט המחוזיים (תיקון), התשס"ז-2007, חסר בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו סמכות לדון בערעור. לפיכך הועבר הדיון בערעור לבית המשפט המחוזי מרכז. הערעור כוון תחילה הן כנגד הכרעת הדין הן כנגד גזר הדין, אולם בהמשך מיקד המבקש את ערעורו לגזר הדין בלבד.

פסק הדין של בית המשפט המחוזי

ד.        ביום 9.4.08 החליט בית המשפט המחוזי (השופטים (כתארם אז) א' טל, ז' כספי ומ' פינקלשטיין; עפ"ג 4466-01-08) לקבל את הערעור באופן חלקי, במובן זה שקבע כי תקופת המאסר תעמוד על 20 חודשים, מתוכם 8 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. יתר חלקי גזר הדין נותרו בעינם. בכך, התחשב בית המשפט המחוזי בעברו החיובי של המבקש, בהיעדר עבר תעבורתי ובמצבו הנפשי הקשה בעקבות התאונה עד כי שירות המבחן המליץ להימנע מהשתת עונש מאסר. נפסק, כי אין מקום להימנע כלל מהשתת עונש מאסר בפועל נוכח התוצאה הקשה של התאונה. על פסק הדין הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה.

ההחלטה בבקשת הרשות לערער