פירוד ממושך כעילת גירושין ,הכחשה בטענת מרידה ,עוברת על דת כשהבעל אינו שומר מצוות

רקע וההליך הדיוני

הצדדים שבפנינו נישאו זה לזה כדת משה וישראל בשנת 2007. אלו הם נישואין ראשונים לשני הצדדים, ולהם שני ילדים קטינים. הצדדים חיים בפירוד מזה כשנתיים.

ביום ד' באייר תשע"ד (4.5.2014) הוגשה לבית הדין תביעת הבעל לגירושין, וכחודשיים לאחר מכן, כשלושה ימים לפני מועד הדיון הראשון בתביעת הגירושין, ביום ה' בתמוז תשע"ד (3.7.2014) התקבלה בבית הדין תביעת האישה לשלום בית.

בדיון שנערך ביום ח' בתמוז התשע"ד (6.7.2014) נמסר לבית הדין כי הם גרים בפירוד עשרה ימים – הבעל עזב את הבית, האישה נשארה.

הבעל עמד על תביעתו לגירושין, לטענתו:

"אני סולד ממנה והיא סולדת ממני [...] למעלה מארבע שנים שאין בינינו יחסי אישות – באמצע היה פעם בשנת 2012, אבל ככלל למעלה מארבע שנים אין יחסי אישות.

הלכנו לשני מטפלים, לסדרות של טיפולים זוגיים. הדברים העלו חרס.

להפך: אם בטיפול הראשון האישה התחייבה כלפי על חינוך דתי אם יהיה ילד, לאחר מכן אומרת שסחטתי ממנה שהילד יהיה עם כיפה, מסיתה הילדים נגד הדת, הילד – פעם בגיל קטן – שם את הכיפה על הראש, אמרה לו: 'רק שלא תצא כמו אבא שלך' הילדה לא לבשה שמלה [...] אני רואה שני אנשים עם זקן יוצאים מבית הכנסת, הילד אומר: 'אימא אומרת: זקן זה פויה' [...]

יש לנו עניין בתביעת שלום בית שקרית ומרושעת [...] אשתי היקרה לאחר שנאלצתי [...] לא חלפו עשרה ימים החליפה מנעולים (מציג שלט) הסירה את השלט של הבית."

האישה השיבה לבית הדין כי היא "לא רוצה להתגרש" –

"התחתנו מאהבה, אני לא הייתי דתייה, הוא היה 'דתי לייט'. כשחיינו יחד הטלוויזיה עבדה בשבת, אני בישלתי בשבת, האורות דלקו, מעולם לא הייתה פלטה של שבת, עד היום, את הכיפה הוריד והעלה, כך היה אצלו בבית גם לפני שהכיר אותי [...] נסעתי עם הילדים, לא הפרעתי לו ללכת לבית הכנסת. בחגים הלכתי לבית הכנסת, סתם כך לא הייתי בבית כנסת.

היינו בייעוץ נישואין, אחר כך נולד הילד השני, עברתי שתי הפלות [...] היו יחסי אישות והכול היה כמו שצריך, הייתי אישה נאמנה ואישה מאוד טובה, אני מבקשת שלום בית."

לבית הדין נמסר כי האישה הגישה לבית המשפט שלוש תביעות: איזון משאבים, מזונות אישה וילדים ותביעה למשמורת.

בא כוח הבעל טען כי:

"הם מדברים על רכוש ועל מוניטין ושם הם נמצאים ו'תקועים', כשכל הזמן ברקע 'יעשו עוד ניסיון'. בשלב האחרון העוינות היא ענקית, התביעה לשלום בית שהוגשה ברגע האחרון היא טקטית. הבעל דתי, אין צורך לעכב את הגירושין.

לדעתי, הנישואין הם לזרא לשני הצדדים. אם התביעה הטקטית לשלום בית באה ממקום של כתובה, אז אני יכול לומר שיש לי הסכמה עם עורך דין פיני אביב. ההסכמה אומרת שהסמכות תהיה מסורה לבית המשפט, מוסכם שעניין הרכוש יידון על פי הדין האזרחי, ולא: גם כתובה וגם הדין האזרחי. זה מסמך מיום 7.7.2013 כדי שלא תטען 'כפל מבצעים' – גם איזון משאבים וגם כתובה, ומשהלכה לבית המשפט היא מוחזקת שלא תובעת כתובה, הבעל עזב את הבית האישה החליפה מידית מנעול."

בא כוח האישה טענה כי:

"מה שעשה הבעל זה דבר שלא ייעשה: אחרי שהצדדים נשואים שבע שנים, הגיע ביום בהיר והודיע לה על התנאי שתוכל לעשות עוד ילד והוא רק אם תסכים שהילד שעתיד יהיה להיוולד יחבוש כיפה, אחרת לא יסכים לשכב אִתה. ואז הלכו הצדדים מתוך מגמה לשמור על התא המשפחתי לייעוץ זוגי ובמסגרת זו הוסכם שהילד יחבוש כיפה, הילדה לומדת במסגרת שנקראת [...] – זו מסגרת דתית. היא עושה כל מאמץ לרצות אותו, היא מכבדת את מקום הדת.