יראון עבודות נ' אס.טי. אם.יצוא חקלאי בע"מ

פסק דין

א. מבוא

בפניי תביעה כספית בסך 1,603,894 ₪, שהוגשה על ידי התובעת כנגד הנתבעת בהליך של סדר דין מקוצר, לתשלום בעבור ירקות סלרי (להלן: "סלרי"), אשר סופקו על ידי התובעת לנתבעת לשם ייצואם לחו"ל בגינם לא שולמה לידי התובעת התמורה כפי המוסכם. בבסיס התביעה עומד הסכם בו התקשרו הצדדים ביום 18.9.05, לפיו תייצא התובעת באמצעות הנתבעת סלרי לארצות יעד שונות כמוגדר בהסכם (להלן: "ההסכם").

מטעם הנתבעת הוגשה בקשת רשות להתגונן אשר נתמכה בתצהיר מנהלה מר שבתאי זמיר.

בהחלטתי מיום 13.3.07, ניתנה לנתבעת הרשות להתגונן בטענות ההגנה שנטענו על ידה במסגרת התצהיר התומך בבקשה למעט טענת הקיזוז שנטענה באופן סתמי ובלתי מפורט.

בדיון שהתקיים בפניי ביום 29.1.08, הודיעו ב"כ הצדדים על הסדר דיוני אשר קיבל תוקף של החלטה לפיו הסכימו כי ההכרעה תעשה על בסיס ממצאי בדיקת פוליגרף. בין היתר הוסכם בין הצדדים כי אם יקבע המומחה כי לא ניתן לקבוע ממצאים לגבי אחד הנבדקים אזי תעשה ההכרעה עפ"י תוצאות הבדיקה של הנבדק האחר, בין אם ימצא דובר אמת ובין אם ימצא דובר שקר.

מטעם התובעת הוגשה בקשה לביטול ההסדר הדיוני, תוך כך שמנהל התובעת הודיע על סירובו לעבור את הבדיקה. בדיקה בוצעה רק לגבי מנהל הנתבעת והמומחה קבע בחוות דעתו כי לא ניתן להגיע לכלל חיווי דעה וכי הוא אינו יכול לקבוע ממצאים וודאיים, למרות בדיקה חוזרת שבוצעה.

בפסק דיני מיום 7.5.08, נעתרתי לבקשת הנתבעת, ותוך כך שקבעתי כי משלא בוטל ההסדר הדיוני היה על התובעת לפעול על פיו, הוריתי על דחיית התובענה תוך חיוב התובעת בהוצאות.

על פסק הדין הנ"ל הגישה התובעת ערעור לבית המשפט המחוזי בתיק ע"א 1817/08. ביום 1.9.09, ניתן פסק דינו של בית המשפט של הערעור אשר קבע כי פסק הדין הנ"ל יבוטל, תוך כך שציין כי בית המשפט קמא יהיה רשאי לשקול את משמעות הסירוב של מנהל התובעת להתייצב לבדיקת הפוליגרף.

לאחר שניסיונות הצדדים לפתור את המחלוקת במסגרת הליך של גישור לא צלחו, התנהל בפניי דיון הוכחות, במהלכו הובאו בפניי ראיות הצדדים והעדים מטעמם.

במהלך דיוני ההוכחות נשמעו בפניי עדויות הצדדים כדלקמן: מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית ונשמעו העדויות כדלקמן: בעלים ומנהל התובעת מר טרבילס ראובן עופר (להלן: "מנהל התובעת" ו/או "עופר"); מר מאיר מזוז (להלן: "מזוז"); מר סולי אברהם (להלן: :"סולי"). מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי עדות ראשית ונשמעו העדויות כדלקמן: מנהל הנתבעת מר שבתאי זמיר (להלן: "מנהל הנתבעת" ו/או "זמיר"); מנהל השיווק של הנתבעת מר ליאור לוי (להלן: "ליאור"); מר אריק קמלינג (להלן: "אריק"); מר אורון זיו (להלן: "אורון"); מר עמי דיאני (להלן: "דיאני"); כן נשמעה עדותו בעל פה של העד מר גד כהן (להלן: "גד").

בהתאם להחלטתי הוגשו סיכומים בכתב מטעם הצדדים. התובעת הוסיפה והגישה סיכומי תשובה.

בשולי הדברים אציין כי לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים הוצע לב"כ הצדדים לשקול כי ההכרעה על ידי בית המשפט בתיק זה תינתן על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט. אולם, משלא הושגה הסכמת שני הצדדים להצעה הנ"ל, לא נותר לי אלא ליתן את הכרעתי כפי שתובא להלן במסגרת פסק הדין.

ב. הרקע

תובענה זו כאמור הינה כספית ומהותה תשלום כספים המגיעים לתובעת לטענתה מאת הנתבעת בגין אספקת תוצרת חקלאית (סלרי) אותה סיפקה התובעת לנתבעת לצורך שיווקה בחו"ל.

כפי שעולה מהראיות שהובאו בפניי, מערכת היחסים בין הצדדים נמשכה על פני מספר שנים, כאשר מידי שנה נחתם בין הצדדים הסכם המתייחס לשיטת השיווק והתמחור של התוצרת החקלאית באותה השנה.

עניינה של תביעה זו נוגעת לתשלומים המגיעים לתובעת כפי טענתה, בגין סלרי אשר סופק לידי הנתבעת לצורך שיווקו בחו"ל על פי ההסכם שנחתם בין הצדדים ביום 18.9.05.

במסגרת ההסכם הוגדרה התובעת כ "ספק", ואילו הנתבעת הוגדרה כ "חברה".

כפי שעולה מהוראות ההסכם (סעיף 2), תחולתו של ההסכם הינה בגין תוצרת חקלאית אשר סופקה לנתבעת בתקופה שמיום 21.12.05 ועד ליום 18.4.06 (להלן: "תקופת ההסכם").

בסעיף 3(ה) להסכם תחת הכותרת "התחייבויות הספק והצהרותיו", נקבע כי מסירת הסלרי לידי הנתבעת תהיה בבית האריזה, כדלקמן: