יקוטי נ' להתיישבות חקלאית בע"מ ואח'

התובעת עותרת להצהיר כי בהיותה בעלת הזכויות בנחלה מייסדת מספר 45 במושב עבדון, היא זכאית להכפלת חלקתה במושב, ולהורות למושב לפעול בהתאם, להכפלת נחלתה.

במסגרת התביעה הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על נתבע 1 להקצות נחלות או להעביר זכויות למי מהנתבעים כל עוד לא מקצים גם למבקשת זכות לנחלה או כל עוד נחלתה של התובעת לא הוכפלה. הואיל והמושב מצוי בהליך מואץ של הקצאת נחלות, הליך שאמור להסתיים עד סוף שנת 2020, הורתי בהחלטתי מיום 18/6/20 על מתן צו מניעה זמני באופן שתשוריין נחלה למקרה שתביעתה של התובעת תתקבל.

לאחר מתן ההחלטה בצו המניעה, קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט לפיה יינתן פסק דין בתובענה על יסוד החומר המצוי בתיק וסיכומי הצדדים.

אבהיר כי טענות עובדתיות רבות נטענו בעלמא על ידי שני הצדדים ללא סימוכין. נוכח ויתור על חקירות עדים, כל טענה שמצויה במחלוקת ולא הובאה לגביה אסמכתה בכתובים, אינה מוכחת ואין לבסס עליה מסקנות. ההכרעה תתבסס רק על עובדות שאינן שנויות במחלוקת ועל טענות שנתמכות במסמכים. אוסיף אף כי דלות הטענות והאסמכתאות ואי הנחת תשתית עובדתית ומשפטית בהירה, הקשתה עד מאד לבור את התבן מן הבר.

התובעת חברה בנתבע 1, עבדון מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להלן: "האגודה" או "המושב") בו מאוגדים מעל 100 משקי בית, והיא בעלת זכויות בנחלה מייסדת מספר 45.

המושב הוקם בשנת 1952. בפועל רשומות בספרי הסוכנות היהודית 54 נחלות מייסדות לחברים. האגודה טוענת כי במקור היו 52 נחלות מייסדות וכתוצאה מטעות נוספו ברישום עוד שתיים. כך או כך, אין חולק כי כיום, ומזה שנים רבות, רשומות 54 נחלות מייסדות וזו הנחת יסוד שאין להרהר אחריה.

התובעת טוענת כי בשנות השבעים למאה הקודמת התקבלה החלטה להכפיל את 54 הנחלות המייסדות במושב ולהגיע ל- 108 נחלות בסך הכל. נטען כי בהרחבה בשנות השבעים בוצעה הרחבה ל-15 חברים בעלי נחלות מייסדות (הרחבה א'). לטענת התובעת, במסגרת הרחבה זו, 11 בני חברים קיבלו בתים חדשים שהוכרו כנחלות רגילות לא מייסדות. 4 חברים מתוך ה-15 קיבלו 4 בתים נטושים שהפכו לנחלות מייסדות בעצמם, בהסכמת כלל החברים, בהם דמרי שושנה ז"ל בעלת נחלה 46 שקיבלה עבור בנה יהודה נחלה 36 בבית נטוש, סולימאני חיים ז"ל בעל נחלה 43 קיבל עבור בנו נחלה מס' 18 בבית נטוש. שמעון רחמים ומנורה ז"ל בעלי נחלה 4 קיבלו בית נטוש בנחלה 19 עבור בנם מיכאל. יקוטי יעקב וסילביה בעלי נחלה 65 קיבלו עבור בנם עזרא נחלה 66. פירוט אחרון זה נטען ללא אסמכתה ואין בידי לקבוע כי אלו אכן היו פני הדברים.

לטענתה, באמצע שנות השמונים התבצעה הרחבה ל-16 חברים נוספים (הרחבה ב' ) בהם יקוטי יהורם בנם של יקוטי שלמה ורינה (התובעת). לטענת התובעת, בפרוטוקול ישיבת אספת חברי המושב מיום 7/4/83 הוחלט כי 13 חברים יקבלו בתים חדשים המוכרים כנחלה. לגבי שלושה אחרים, לא ניתן היה לתת בית ונחלה ולכן הם קיבלו נחלות מייסדות בניגוד לשאר שקיבלו נחלות רגילות. התובעת מצרפת את פרוטוקול הישיבה מיום 7/4/83 בתמיכה לטענתה זו. אציין כי עיינתי בפרוטוקול (נספח א' לכתב ההגנה) ולא מצאתי החלטה מפורשת של האספה לפיה אלו שקיבלו "בתים נטושים" (צ'רכי רותי, יקוטי צביקה ויקוטי יהורם) קיבלו נחלה מייסדת להבדיל מהשאר שקיבלו כביכול נחלה רגילה. גם לא ניתן ללמוד מהחלטה זו (לפחות מהדפים שהוגשו בתמיכה) מה שמות שאר בני החברים שזכו להכפלת נחלות הוריהם.