יקובוב נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

ערעור זה נסוב על החלטת הוועדה לעררים לעניין גמלת ניידות, מיום 10.10.13 (להלן: "החלטת הוועדה").

המערער, יליד 1958, סבל בעבר ממחלת הסרטן וטופל בטיפולים כימותרפיים. כתוצאה מן הטיפולים, לקה בנזק עצבי המתאפיין בהפרעות תחושתיות בגפיים, ומלווה בכאבים.

הוועדה נשוא הערעור קבעה, כי המערער סובל אמנם מנוירופטיה תחושתית פוסט כימותרפית, אולם לא ניתן ליישם אבחנה זו במסגרת רשימת הסעיפים המזכים לעניין גמלת ניידות. יצוין, כי הוועדה אף הביעה צער על כך בהחלטתה.

לטענת המערער, בהחלטת הוועדה נפלה טעות. טענותיו העיקריות של המערער הינן כדלהלן:

המערער סובל מהפרעת תחושה קשה ברגליו, שתוצאתה דומה ל"שיתוק מלא למעשה של שתי הגפיים התחתונות", כהגדרת סעיף א4 להסכם הניידות.

הוועדה לא מילאה אחר חובתה לבדוק האם המערער זקוק ל"תחליף לרגליו", אף שזו מטרת גמלת הניידות. הרופא מטעם המערער, ד"ר דניאל גוטליב, המליץ על פנייה לבקשת גמלת ניידות, מאחר שתוצאת מוגבלותו של המערער דומה לתוצאות סעיפי הסכם הניידות.

המערער נפגע קשות בכושר הניידות, אף כי מקור השיתוק אינו אורגני, ולכן יש מקום להפעיל לגביו את הסכם הניידות. יש לנקוט בפרשנות המיטיבה עם המבוטח לפיה גם שיתוק ממקור לא אורגני ייחשב כ"שיתוק", בהתאם לדרישת ההסכם. בהקשר זה הפנה המערער לפסק הדין שניתן ביום 3.11.10 בתיק ב"ל (ת"א) 4292/09 בעניין דניאל כהן – המוסד לביטוח לאומי.

המשיב התנגד לעמדת המערער, מן הנימוקים העיקריים הבאים:

הוועדה פעלה בהתאם לסמכותה, הפעילה שיקול דעתה וקבעה קביעה רפואית.

בהתאם לפסיקה, סמכותה של הוועדה להתאים סעיף ליקוי בניידות מצומצמת ומוגבלת. כך נקבע בין היתר בעב"ל (ארצי) 389/99 המוסד לביטוח לאומי- מאיר כהן.

אין מחלוקת כי המערער אינו סובל משיתוק ברגליו. לפיכך, הוועדה פעלה כראוי ובהתאם לדין בקביעתה כי מצבו אינו ניתן ליישום על פי הסכם הניידות. ענייננו אף שונה מעניינו של דניאל כהן, אליו הפנה המערער, שכן שם סבל המבוטח משיתוק מלא והמחלוקת היתה רק לגבי שורש הבעיה. מכל מקום מדובר בפסק דין של בית הדין האזורי לעבודה, שאינו בגדר הלכה מחייבת.

ביום 2.4.14 נערך דיון בתיק, לאחריו הוסיפו הצדדים טענות בכתב.

דיון והכרעה

במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה.

ראו, בין היתר: עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד 213 (1999).

לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להידחות.

בקשתו של המערער לגמלת ניידות הינה בהתאם לסעיף הליקוי א(4), הדן ב"שיתוק מלא למעשה של שתי השוקיים".

הוועדה ערכה בדיקה נוירולוגית למערער, ומצאה כי:

"החזרים גידיים לא הופקו בגפיים התחתונות. היקף טונוס וכוח גס סביר ושווה. החזרים פלנטריים בפלקסיה דו צדדית. היפר – אסטזיס בכף רגל אשר גורם לקושי בהליכתו. אין סימנים של נזק מוטורי מרכזי או היקפי".