יצחקוב יגאל נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפניי ערעור על חומרת העונש שגזר בימ"ש קמא, לאחר שהמערער חזר בו מטענותיו לענין ביטול פסק הדין שניתן בהעדר, אף כי במקרה זה היה מקום להורות על החזרת התיק לבימ"ש קמא.

המערער הורשע בהעדרו בעבירה של הסעת נוסעים בשכר בניגוד לתקנה 84(א) לתקנות התעבורה.

העונש שנגזר בבימ"ש קמא – קנס בסך 2,000 ₪, פסילה בפועל בת 6 חודשים, פסילה על תנאי בת 6 חודשים למשך 3 שנים.

ב"כ המערער המציא לביהמ"ש 3 פסקי דין של ביהמ"ש המחוזי ירושלים וביהמ"ש המחוזי מרכז, כאשר חתך הענישה בעבירה זו הוא בין 15 יום ל- 60 יום.

אני מסכימה עם ב"כ המשיבה כי מדובר בעבירה כלכלית, אך לא הוצגה לי פסיקה מטעמה לענין תקופת פסילה במקרים דומים.

ככלל, בית משפט בערכאת ערעור ימנע מלהתערב בשיקול דעתו של בימ"ש קמא מקום שלא נפלה טעות מהותית בגזר דינו, זאת גם אם בית המשפט היה פוסק אחרת.

רק טעות או חוסר סבירות קיצונית, בהטלת העונש, יש בהם כדי להצדיק התערבות בית משפט של ערעור (ראה ע"פ 3332/91 מדינת ישראל נ' יצחק סבג פד"י נו (1) 437).

הפער בין תקופת פסילה בת 6 חודשים לתקופת הפסילה המירבית בת החודשיים שהוצגה לי הוא פער משמעותי.

נוכח כך, בהתחשב בטיעון ב"כ המשיבה, בהתחשב בפסיקה שהוצגה לי על ידי המערער, בהתחשב בעובדה שפסק הדין ניתן בהעדר, קולו לא נשמע והיה מקום ליתן למערער יומו בביהמ"ש, ובהתחשב בעברו התעבורתי, אני מוצאת להתערב בעונש ולהעמיד את תקופת הפסילה על 60 יום.

הקנס יעמוד על סך של 1,000 ₪.

רכיב הפסילה על תנאי יעמוד על 3 חודשים למשך 3 שנים.

ניתנה והודעה היום י"ד אדר תש"ע, 28/02/2010 במעמד הנוכחים.

נגה אהד, שופטת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: