יצחק שמחה סופר נ' מדינת ישראל – הועדה המקומית לתכנון ולבניה "ירושלים"

1. לפניי בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ח' מרים לומפ), בע"פ 10101-08-17, שניתן ביום 16.10.2017. בגדרו של פסק הדין, נדחה ערעורו של המבקש על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופטת ס' אלבו), בת"פ 2200/09, מיום 25.7.2017, אשר נסבה על צו הריסה מנהלי שהוצא בעניינו.

רקע והליכים קודמים

2. ביום 9.3.2009, הוגש כתב אישום נגד חייאב חיאה דני (להלן: הנאשם), לבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים, אשר ייחס לו עבירה של ביצוע עבודה הטעונה היתר בלא היתר, לפי סעיפים 145(א) ו-204(א)  לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה). מעובדות כתב האישום עולה, כי הנאשם ביצע תוספות בניה ללא היתר בשטח של כ-32 מ"ר (להלן: תוספות בניה) בקומה ב' מעל דירה המצויה ברח' עובדיה 14 בעיר ירושלים (להלן: הדירה).

3. במסגרת דיון שהתקיים ביום 7.12.2011, ובהתאם להסכמת הצדדים, ביטל בית המשפט לעניינים מקומיים את כתב האישום נגד הנאשם בת"פ 2200/09, והורה על מתן צו הריסה מכוח סעיף 212 לחוק התכנון והבניה, בנוגע לתוספות הבניה בדירה (להלן: צו ההריסה),

4. מועד ביצועו של צו ההריסה, אשר נקבע ליום 1.6.2012, נדחה מעת לעת על-ידי בית המשפט לעניינים מקומיים.

5. ביום 10.7.2017, הגיש המבקש – אשר מתגורר בדירה – לבית המשפט לעניינים מקומיים בקשה לביטול צו ההריסה, בטענה כי הועדה המקומית לתכנון ולבניה "ירושלים" (להלן: הועדה המקומית אוהמשיבה) לא הוסמכה לבצעו. לחילופין, ביקש המבקש לדחות את מועד ביצועו של צו ההריסה עד לקבלת היתר בניה. ביום 25.7.2017, דחה בית המשפט לעניינים מקומיים את בקשת המבקש, בקובעו, כי:

"אף כי בית המשפט לא קבע מפורשות כי ביצוע הצו יוטל על הועדה, הרי שהדברים עולים מפורשות מדברי ב"כ המאשימה בפרוטוקול הדיון, אשר ב"כ הנאשם נתן הסכמתו להם, ואין מקום לקרוא את החלטת בית המשפט במנותק מדברי ב"כ הצדדים שנכתבו בפרוטוקול. הואיל ומדובר בהחלטה שנתנה למעשה תוקף להסכמת הצדדים, הרי שיש לומר כי במתן צו הריסה לפי סעיף 212 לחוק הוסמכה הועדה המקומית לבצעו"

          אשר לדחיית מועד ביצוע צו ההריסה, קבע בית המשפט לעניינים מקומיים, כי "האינטרס הציבורי מחייב ביצוע הצו לאלתר". לפיכך ניתנה ארכה לביצוע הצו, עד ליום 25.8.2017, "לצורך התארגנות בלבד".

6. המבקש הגישערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר נסב על החלטתו של בית משפט לעניינים מקומיים. לטענת המבקש, בית המשפט לעניינים מקומיים שגה בקביעתו, כי צו ההריסה הוטל על הועדה המקומית, שכן ניתן להבין מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית המשפט לעניינים מקומיים, ביום 7.12.2011, כי הצו הופנה כלפי הנאשם. עוד טען המבקש, כי על-פי סעיף 212 לחוק התכנון והבניה, המפנה לסעיף 205 לחוק זה – אין חובה כי צו ההריסה יבוצע על-ידי הועדה המקומית, אלא מדובר באפשרות בלבד.