יצחק קריספיל נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' הרכב השופטים: א' הלמן – סג"נ; י' שטרית; ו-ס' דבור), בע"פ 55562-01-18, מיום 20.3.2018. בגדרו של פסק הדין, נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת דינו ועל גזר דינו של בית משפט השלום בטבריה (כב' השופט י' נבון), בת"פ 49365-05-16, מיום 19.10.2017; ומיום 2.1.2018.

2. בהחלטתי מיום 24.4.2018, הוריתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר לריצוי בפועל אשר הושת על המבקש, עד להחלטה אחרת.

רקע והליכים קודמים

3. נגד המבקש הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בטבריה, המייחס לו את העבירות הבאות: תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין; ותקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 273 לחוק העונשין. מעובדות כתב האישום עולה, כי ביום 22.5.2016, תקף המבקש את שכנתו (להלן: המתלוננת) שלא כדין, בכך שהשליך לעברה מוט ברזל אשר פגע בידה השמאלית, וזאת על רקע מחלוקת לעניין גבולות שטח ביתו. כתוצאה מפגיעת מוט הברזל, נשרטה המתלוננת בידה השמאלית. עוד נטען, כי המבקש איים על המתלוננת בפגיעה שלא כדין בה, כאשר אמר לה "יה בת זונה אני אהרוג אותך אם לא תצאי לי מהבית", בכוונה להפחידה או להקניטה. בנסיבות אלו הגיע איש משטרה (להלן: השוטר) למקום והפריד בין הצדדים, ובתגובה איים המבקש על השוטר, שלא כדין, בכך שאמר לו "אם לא תעשה לזה סוף אני אקח את החוק לידיים". עוד עולה מכתב האישום, כי לאחר שהמבקש עוכב לחקירה בתחנת המשטרה בטבריה, התבקש הלה על ידי שוטרת בתחנה (להלן: השוטרת) שלא להשתמש במכשיר הטלפון הנייד שלו מאחר שהוא מעוכב. למשמע הדברים, תקף המבקש את השוטרת שלא כדין, בכך שהשליך לעברה כיסא אשר פגע ברגלה. המבקש הרים את הכיסא בשנית והפנה אותו לכיוונה של השוטרת, אך משריססה אותו השוטרת בגז פלפל, השליך המבקש את הכסא לצד השני.

4. ביום 19.10.2017, הורשע המבקש, לאחר ניהול משפט הוכחות, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. במסגרת הכרעת דינו, קבע בית משפט השלום, כי נגרמה למתלוננת שריטה בידה השמאלית כתוצאה מהאירוע נשוא כתב האישום. זאת, בין היתר, על סמך צילומי הפציעה שנעשו על ידי בעלה של המתלוננת. בית משפט השלום הכריע על בסיס מכלול הראיות, ובעיקר לנוכח עדות המתלוננת, אותה העריך כ"אמינה ומהימנה לחלוטין", ועדויותיהם של שני עדים אחרים שנכחו אירוע, כי "הנטען בכתב האישום, הן באשר לאיום כלפי המתלוננת והן באשר לתקיפתה, הוכח מעבר לכל ספק סביר ומבוסס הוא היטב בראיות שהוצגו מטעם המאשימה [המשיבה]."

           עוד קבע בית משפט השלום, כי המבקש איים על השוטר, אשר הגיע למקום האירוע, באומרו שאם הלה לא יסייע למבקש, הוא "ייקח את החוק לידיים". זאת, בהתבסס על עדותו של השוטר; על צפייה בסרטון שצילם בנו של המבקש, בו ניתן לשמוע את המבקש אומר את הדברים המיוחסים לו "בצורה ברורה וחד משמעית"; ועל העובדה שהמבקש לא הכחיש שאמר את הדברים.

           אשר לאירוע שהתרחש בתחנת המשטרה, בית משפט השלום העריך את עדות השוטרת כמהימנה, בציינו כי "לא הייתה לה כל סיבה להעליל על הנאשם [המבקש] עלילות שווא". עדותה של השוטרת, אשר תיארה את קרות האירוע כפי שפורט בעובדות כתב האישום, נתמכה בעדויות של שני שוטרים נוספים, אשר היו עדים לחלקים מהתרחשות המקרה. על סמך הראיות שהוצגו בפניו, ציין בית משפט השלום, כי "ניתן לקבוע כי הנאשם [המבקש] השליך כיסא לעבר השוטרת חן ופגע ברגלה".

           בית משפט השלום התייחס לגרסת המבקש, לפיה המשטרה פעלה באופן קונספירטיבי על מנת להפלילו, ולספקותיו באשר למהימנות עדויותיהם של המבקש ובנו, אשר נכח באירוע שהתרחש באזור מגוריהם:

"הפרזה זו בתיאור הדברים, ליוותה את הנאשם [המבקש] לאורך כל עדותו בפניי. הנאשם הפליג בתיאורים, חלקם משפטיים כהגדרתו (שניים זוממים), אשר אין להם כל קשר לאירועים המתוארים בכתב האישום... הנאשם [המבקש] לא נרתע מלהאשים את השוטרים בתיאום גרסאות עובר לעדותם... ואף טען כי כולם משקרים, הן המתלוננים והן השוטרים, חוץ ממנו... תחושת רדיפה זו מלווה ככל הנראה לא רק את הנאשם [המבקש] אלא אף את בנו... אשר הלין אף הוא במהלך עדותו על התנהלות השוטרים ואף התנהלות התובעת, אשר לטענתו הדריכה את השוטרים מה לומר בעדותם... מעבר לעובדה כי לא מצאתי כל בסיס עובדתי או ראייתי התומך בתחושה זו של השניים, דומה כי יש בכך כדי לתמוך דווקא בגרסת המתלוננת ויתר עדי המאשימה, בכל הנוגע לאופיו של הנאשם [המבקש] והתנהלותו כלפי המתלוננת ובעלה מאז החלו השניים לבנות ביתם בסמוך לביתו"