יצחק נ' פוריה עלית

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בטבריה (כב' השופטת ת' ניסים-שי) מיום 20.3.2010

פסק דין

המשיב תבע את המבקש כי ישלם ארנונה. המבקש התגונן מפני התביעה (שהוגשה לפי סעיף 81א לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967) בטענה, כי הוא זכאי לפטור או להנחה מארנונה. במסגרת הדיון בהתנגדותו של המבקש הגיעו בעלי הדין לידי הסכם, שקיבל תוקף של פסק דין בידי הרשם (נ' אדריס), לפיו לסילוק מלוא המחלוקת בין הצדדים ישלם המבקש סך 5,000 ₪, במקום סך כ-10,000 ₪ שנתבע לשלם.

אלא שבכך לא תם העניין. לאחר הדברים הללו הגיש המבקש תביעה קטנה כנגד המשיב, לתשלום מלוא הפטור שהוא סבור כי מגיע לו מארנונה (רטרואקטיבית). השופטת קמא דחתה את תביעתו. מכאן בקשת הרשות לערער.

לאחר עיון בבקשת הרשות לערער על נספחיה, ראיתי לדחותה, בלא צורך בתשובת המשיב. כל טענותיו של המבקש קיבלו מענה הולם בפסק דינו המנומק היטב של בית המשפט קמא, ואין לי כי אם לאמצם.

בקצירת האומר אציין, כי הטענה כאילו הרשם לא מוסמך היה לדון בסוגיית הפטור מארונה אין לה יסוד, שהרי המבקש הוא שהעלה את הטענה בפניו, בכדי לקבל רשות להגן, וכטענת הגנה נתונה היתה בוודאי סמכות בידי הרשם לפסוק בה, כשהוא פועל כרשם של בית המשפט, ולא כיושב ראש ההוצאה לפועל.

יתר על כן, ההפחתה עליה הוסכם בהסכם הפשרה ביחס לארנונה מקורה היה בטענת ההגנה אודות קיומם של פטור או הנחה מארנונה. על כן יש לומר על סוגיה זו של הפטור או ההנחה, כי נדונה והוכרעה, בהסכמת הצדדים, שביקשו באופן מפורש לסלק את כלל המחלוקות ביניהם בנושא הארנונה.

סיכומם של דברים, שאלת הפטור או ההנחה מארנונה הוכרעה בהחלט בפסק הדין שניתן בהסכמה בידי הרשם, ולכן לא היה כל מקום להגשת התביעה הנוכחית, ואם הוגשה – צדקה השופטת קמא בסילוקה.

הבקשה נדחית, אפוא. לפנים משורת הדין לא אתן צו להוצאות לטובת אוצר המדינה.

ניתן היום, י"ז ניסן תשע"א, 21 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: