יצחק נ' סטולר ואח'

החלטה

1.בפני בקשתו של המבקש ליתן לו רשות ערעור על החלטתו מיום 11.10.10, של כב' רשם ההוצל"פ מר עדי סומך שקבע בהחלטתו תנאים לבטול עיכוב היציאה מן הארץ.

בנוסף עותר המבקש לסעד זמני דחוף לאישור יציאתו מן הארץ ללא תנאי למשפטיו שבחו"ל בימים הקרובים.

לא מצאתי צורך בתגובת המשיבים שכן דינה של הבקשה להדחות.

2.הסכום שהפקיד המבקש בקופת ביהמ"ש מבטיח את אותו חלק של החוב (מחצית) לגביו לא הורה ביהמ"ש המחוזי על עיכוב הליכים.

3.החלטת ביהמ"ש המחוזי לעכב ביצועו של מחצית מהחוב, אין משמעותו ביטולו של החוב ו/או סגירת תיק ההוצל"פ שנפתח טרם מתן החלטת העיכוב, אלא עיכוב המשך הליכי הגביה מרגע שניתנה החלטת העיכוב ואילך.

4.ככל שלא נקבע בהחלטת העיכוב כי הליכים שננקטו טרם מתן ההחלטה יבוטלו, אזי אותם הליכים קיימים ולא מבוטלים, אך אין להמשיך בהליכי גביה אחרים או נוספים.

5.צו עיכוב היציאה מן הארץ ניתן טרם החלטת העיכוב, ולאחר ההפקדה הכספית, חל על אותו חלק של החוב לגביו ניתנה ההחלטה לעיכוב הליכים.

6.אם מבקש המבקש לבטל את ההליך אזי לרשם ההוצל"פ הסמכות להחליט בתנאי הבטול, ואין צו העיקול מתבטל מעצמו מכוח ההחלטה לעיכוב הליכים של ביהמ"ש המחוזי.

7.המבקש איננו משיג על התנאים שקבע הרשם הנכבד אלא על עצם דחיית בקשתו לבטול הצו ועל כן לא התנאים הם הנושא של הבקשה.

לבסוף אציין כי התנאים שנקבעו סבירים אך רשאי המבקש לפנות לרשם ההוצל"פ ולהציע ערבות או ערבון אחרים ואף יכול הוא להגיע עם הצד שכנגד להסדר בעניין זה.

8.הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

ניתנה היום, ט' חשון תשע"א, 17 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: