יפרח נ' רשות הטבע והגנים, יחידת החקירות- מחוז צפון

החלטה

בפני בקשה שהגיש המבקש ביום 7/4/13 ,למכירת 3 תנינים שנתפסו מחצרים שבחזקתו.

זו הבקשה השניה שמגיש המבקש בעניין הזה. בקשתו הראשונה הוגשה ביום 11/3/13 וביום 21/3/13 ניתנה בה החלטה.

בעקבות אותה החלטה, הוגשה הבקשה שמונחת בפני כעת.

בבקשה מבוקש כי בית המשפט יתיר את מכירת התנינים לחוות תנינים בשם "קרוקולוקו" הממוקמת בערבה ,שהציעה לרכוש את התנינים תמורת 15,000 ₪.

המבקש מסכים כי הסכום שיתקבל ממכירת התנינים יוחזק בידי המשיבה ורק בתום ההליכים בתיק העיקרי, כתב האישום שהוגש כנגד המבקש, ייקבע מה ייעשה בכסף.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, מאז הדיון שהיה בבית משפט זה ביום 21/3/13 הוגש כבר כתב אישום כנגד המבקש והסמכות לדון בבקשות הנוגעות למכירת התנינים שנתפסו נתונה אפוא לבית המשפט שבפניו הוגש כתב האישום – בית משפט השלום ברמלה, ולא לבית המשפט כאן.

לגופו של עניין, התנגדה המשיבה לבקשה גם מהטעם שלטענתה לא ניתן לתת היתר לסחר בתנינים וקבלת הבקשה משמעה מתן היתר כזה.

שמעתי בדיון היום את טענות הצדדים.

לעניין הסמכות – אני סבורה שיש לבית המשפט כאן סמכות לדון בבקשה כפי שהוגשה.

זאת, משום שהבקשה הוגשה בהמשך להחלטתי מיום 21/3/13 , שבה דחיתי אמנם את הבקשה שהגיש אז המבקש, אולם, קבעתי כי "ככל שלמבקש תהיה הצעה קונקרטית לרכישת התנינים, של גורם המוכן ויכול לרכוש את התנינים, ואשר יש בידו את כל האישורים הדרושים להחזקתם, יתכבד ויגיש בקשה מתאימה." (עמ' 2 שו' 23-25 להחלטה).

הבקשה שמונחת בפני כעת היא אפוא בקשה שמוגשת בהמשך להחלטה ובה מציע המבקש קונה שמוכן לרכוש את התנינים וליטול אותם לחזקתו.

הגשת כתב האישום אינה מפקיעה את יכולתו של בית המשפט לדון בבקשה שמוגשת בהמשך להחלטה שניתנה על ידו וכל שכן כאשר מלשונו של סעיף 38 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש) התשכ"ט – 1969, לא כתוב מפורשות איזה בית משפט מוסמך לדון בבקשה.

והשווה: ב"ש (י-ם) 6487/04 מדינת ישראל נ' אלפקיר (בס 12 לפסק הדין).

לגופו של עניין – אני סבורה שיש מקום לקבל את הבקשה.

כבר בדיון מיום 21/3/13 אמר נציג המשיבה, מר מלכה, כי: "אם יבוא אדם שיש לו רשיון להחזקת תנינים ויבקש אישור מאיתנו לרכישת תנינים מראש נשקול אבל כרגע זה לא עלה על הפרק". (עמ' 2 שו' 20 לפרוטוקול מיום 21/3/13).

גם בהמשך ציין מר מלכה כי צריך היתר אך לא ציין כי לא ניתן לקבל היתר כזה. (בהמשך ציין כי המשיבה עצמה, רשות הטבע והגנים, ומתוך עיקרון, אינה מוכרת חיות בר. (שם, בשו' 32 ובהמשך בעמ' 3 שו' 1-4).

דברים אלה אינם מתיישבים עם טענת המשיבה בדיון היום, כאילו לא ניתן בכלל לתת היתר לסחר בתנינים ולפיכך לא ניתן לאשר מהטעם הזה את מכירתם ל"קרוקולוקו".

יצויין, כי בהתאם לסעיף 8 לחוק להגנת חיות הבר התשט"ו – 1955, נדרש היתר כללי או מיוחד לסחר בחיות בר ואולם לא הוצגה לי כל ראיה לכך שלא ניתן בכלל לקבל היתר כזה בעת הזאת, כפי שטען בפני ב"כ המשיבה.

על כל פנים, בנסיבות התיק שבפני, לא מצאתי כל טעם שהוא שלא לקבל את הבקשה.