יפה נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.לפניי ערעור על החלטות הוועדה הרפואית לעררים מיום 21.6.12 ומיום 13.9.12 ("הוועדה"), שניתנו במסגרת ענף ביטוח נפגעי עבודה, לפי סעיף 122 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 ("חוק"). בהחלטותיה, קבעה הוועדה כי שיעור הנכות הצמיתה שנותרה למערערת עומדת על 24% החל מיום 1.1.06 וכי אין מקום להפעיל את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 ("תקנות"), בעניינה. ("ההחלטות").

רקע

2.המערערת ילידת 1970, אחות במקצועה, נפצעה בתאונת דרכים בתאריך 20.5.04, אשר הוכרה כתאונה בעבודה לפי החוק.

3.הערעור שבפני הוא גלגולו הרביעי של העניין; תובא להלן השתלשלות העניינים.

4.ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערערת ביום 30.4.06 נכות זמנית בשיעור של 40% לתקופה שמיום 1.6.05 ועד ליום 31.12.05;

כמו כן, קבעה למערערת נכות צמיתה בשיעור של 19% החל מיום 1.1.06, כאשר נכות זו מורכבת מהנכויות הבאות:

(א)10% נכות בגין P.T.S.D לפי פריט ליקוי 34(ב) לתוספת שבתקנות.

(ב)10% נכות בגין פגיעה באגן הכוללת הגבלה קלה בתנועות לפי פריט ליקוי 35(1)(ב).

5.המערערת הגישה ערר על החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון לוועדה הרפואית לעררים, אשר התכנסה לדון בעניינה ביום 22.8.06 והחליטה להותיר את קביעות הועדה מדרג ראשון על כנן, הן בנוגע לנכות הזמנית והן בנוגע לנכות הצמיתה.

6.על החלטה זו של הועדה הרפואית לעררים ערערה המערערת לבית הדין האזורי בתיק ב"ל 3380/06, בטענה כי בהרכב הועדה לעררים לא ישב רופא נוירולוג ולפיכך לא נבדקו תלונותיה מהתחום הנוירולוגי לרבות תלונותיה על בעיות זיכרון, כאבי ראש, סחרחורות ובעיות קשב וריכוז; עוד טענה המערערת כי היה על הוועדה לדון באפשרות הפעלת תקנה 15 בעניינה.

7.בית הדין (כב' הרשמת שומרוני-בורנשטיין, כתוארה דאז) נתן ביום 13.12.06 תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים בתיק ב"ל 3380/06, לפיה הוסכם "להחזיר עניינה של המערערת לוועדה רפואית לעררים באותו הרכב, בפניה תונח חוות דעת יועץ בתחום הנוירולוגי, אשר יבדוק את תלונותיה של המערערת בתחום זה, ויעריך נכותה. במידה וישונה שיעור נכותה הכולל של המערערת, תשקול הועדה הפעלת תקנה 15".

8.ביום 14.11.07 נבדקה המערערת על ידי הנוירולוג ד"ר ברונפמן ("ד"ר ברונפמן" או "נוירולוג"), אשר בחוות דעתו ציין כי חרף בדיקות ה- EMG מתאריכים 12/04 ו- 10/05 המצביעים על רדיקולופטיה, ממצאי הבדיקות אינם מתאימים לממצאים הקליניים; לפיכך אינו ממליץ להעניק למערערת אחוזי נכות כלשהם בתחום זה יחד עם זאת, ציין ד"ר ברונפמן בחוות דעתו כי "הנכויות בגין בעיות זיכרון, ריכוז...יינתנו על ידי פסיכאטר". ("חוות דעתו הראשונה של ד"ר ברונפמן").

9.בדיון מיום 4.12.07, הועדה החליטה לאמץ את חוות דעתו הראשונה של ד"ר ברונפמן ולהותיר את נכותה הצמיתה של המערערת בשיעור 19%.

10.על החלטתה זו של הועדה הגישה המערערת ערעור שני לבית הדין (ב"ל 196-08, בפני כב' השופטת [בדימוס] מיכל אריסון חילו), וביום 16.11.09 ניתן פסק דין שקיבל את הערעור, החזיר עניינה של המערערת לוועדה, והורה לוועדה לנהוג כדלקמן:

"הועדה תתייעץ פעם נוספת עם הנוירולוג.

הועדה תזמן את המערערת ואת בא כוחה ותבדוק את המערערת.

הן הפסיכיאטר היושב בהרכב הועדה והן הנוירולוג יתייחסו לכל תלונותיה של המערערת בעניין כאבי הראש, בעיות הזיכרון, בעיות הריכוז והסחרחורות.

הנוירולוג יתייחס לבדיקות ה-EMG לתלונות המערערת בדבר חולשה, הירדמות ונימול בידה הימנית כאמור בחומר הרפואי; ככל שנוירולוג יהיה סבור כי המערערת אינה זכאית לנכות כלשהי בגין הליקויים הנ"ל, יפרט וינמק את קביעתו. כמו-כן הנוירולוג יתייחס להגבלה הקלה בתנועות הצוואר ויקבע אם הגבלה זו מזכה את המערערת בנכות כלשהי; ככל שהנוירולוג יסבור כי הגבלה קלה זו אינה מזכה את המערערת בכל נכות, ינמק את קביעתו.

ככל ששיעור נכותה הכולל של המערערת ישתנה, תשקול הועדה את הפעלת תקנה 15, תוך התייחסות לטענות המערערת בדבר הירידה בהיקף משרתה והירידה בהכנסותיה."