יפה איתן נ' מ. ישראל חסות הנוער משרד הרווחה ואח'

פסק דין

כללי

1.ארבעת התובעים שלפנינו הינם מורים למקצועות שונים אותם לימדו ב"מעון גלעם", מעון ממשלתי לנערים שבניהול משרד הרווחה.

בפנינו תביעותיהם למתן פסק-דין הצהרתי הקובע כי מעמדם בתקופת העסקתם במעון דרך החברה למתנ"סים, הנתבעת 2, הינו מעמד של "עובדי מדינה קבועים מן המניין, וכי הם זכאים לכלל הזכויות וההטבות בשכר להם זכאים עובדי מדינה במעמדם ובתפקידם במקום עבודתם בהתאם לצבירת ותק שנות עבודתם, כגון ביטוח פנסיוני, קופת גמל, קצובת ביגוד, חופשה שנתית, השתתפות בשיחות טל', קצובת הבראה וכדו'".

התובע מר אלון דוננפלד הגיש תביעה מתוקנת בה עתר גם לסעד כספי בגין הפרשי השכר והזכויות המגיעים לו, לטענתו, ככל שיוכר במעמד של עובד מדינה.

2.לטענת התובעים, מעסיקתם האמיתית במשולש ההתקשרות שבין הצדדים היא מדינת ישראל באמצעות משרד הרווחה והעסקתם באמצעות החברה למתנ"סים היא "פיקציה".

לטענתם, החברה למתנסים משמשת צינור טכני בלבד לתשלום משכורתם.

עוד טוענים התובעים, כי אין להתיר אפליה בין תנאי עבודתם ושכרם לאלו של מורים המועסקים כמוהם במעמד של עובדי מדינה. לטענתם, התחשיב שהגישה המדינה בתביעתו של מר דוננפלד מאשר את הטענה, כי לו היה במעמד של עובד מדינה זכאי היה לקבל שכר וזכויות סוציאליות גבוהות מאלו ששולמו לו.

3.לטענת החברה למתנ"סים, היא אינה קבלן כוח אדם, אלא, היא חברה ממשלתית אשר זכתה במכרז מטעם משרד החינוך להפעלת תוכנית השכלה- תכנית היל"ה (השכלת יסוד לימודי העשרה)- המיועדת לנוער בסיכון ונוער המנותק ממערכת החינוך הפורמאלית. התכנית מופעלת על ידה באמצעות צוות עובדים, מורים ומנחי השכלה ברשויות מקומיות ברחבי הארץ וכן במוסדות חסות הנוער.

לטענתה, התובעים היו בתקופה הרלוונטית עובדים שלה.

4.אף לטענת המדינה התובעים היו עובדי החברה למתנ"סים.

לטענתה, מדיניות ממשלתית ברורה עיצבה את המבנה הארגוני של מעונות חסות הנוער, המבוסס על ניהול בידי עובדי מדינה ורכישת שירותים מגופים שלישיים; אולם, אין בכך כדי להפוך את המדינה - המפקחת על התחום - למעסיקה של כל העובדים במעונות הנוער, לסוגיהם, ובהם מי מהתובעים.

עוד טוענת המדינה, כי השימוש במיקור חוץ הוא מחוייב המציאות בשוק העבודה והשירותים המודרני אשר בו יש עדיפות ויתרון יחסי לגופים המתמחים במתן שירותים. שיקולי יעילות תעסוקתית, יעילות כלכלית והטבת איכות ורמת השירותים הניתנים מחייבים ביצוע מיקור חוץ במקרים מתאימים, וכזה הוא המקרה שבפנינו.

להלן העובדות הרלוונטיות:

5.מתחילת שנות ה-90, קבעה הממשלה מדיניות של העברת מוסדות הרווחה, שהופעלו בעבר על-ידה, להפעלה בידי גורמים חוץ ממשלתיים. מדיניות זו מקורה, כך נטען, בצורך כללי בהתייעלות ובשיפור השירות הניתן במוסדות הרווחה.

המדיניות המתוארת לעיל מוצאת ביטויה במספר החלטות ממשלה [צורפו כנספחים לתצהירה של הגב' רויטל יוגב, מנהלת רשות חסות הנוער].

6.חסות הנוער כללה 57 מסגרות שונות. חלקן הגדול אכן עברו להפעלה ע"י גופים ציבוריים או פרטיים ועמותות. כ-9 מעונות, ובכללם מעון גלעם בו הועסקו התובעים, מעון ממשלתי בו שוהים כ- 20 - 35 נערים, נותרו בניהול ותקצוב ממשלתי.

עם זאת, בשל רגישות התחום והעובדה, כי נערים נשלחים למעונות הנוער השונים מכוח צווי בתי-משפט - הוחלט להותיר את האחריות הכוללת והפיקוח בידי עובדי מדינה, שימלאו רק תפקידים מרכזיים והם: מנהל המעון, רכז חינוכי, רכז טיפולי, אמרכל ומזכירה.

7.עוד הוחלט, כי תחום ההוראה וההשכלה במעונות הממשלתיים יועבר ממשרד העבודה והרווחה למשרד החינוך, המתמחה בתחום. משרד החינוך החליט לרכוש שירותי הוראה מגופים העוסקים בכך, תוך בניית תוכנית שתענה על כל הצרכים היחודיים של החוסים במעונות.

8.בין השנים 1993- 2000 הופעל מערך ההשכלה של הנוער המנותק באמצעות רשת "אורט".