יעקובסון נ' עיריית תל-אביב

החלטה

רקע ותמצית טענות הצדדים

לפני בקשה לסילוק התובענה על הסף בשל העדר עילה והעדר סמכות עניינית.

עסקינן בתביעה כספית על סך 20,000 ₪ אשר הגיש המשיב נגד המבקשת- עיריית תל אביב.

במסגרת התביעה נטען, כי במהלך השנים 2002-2003 רשמה המבקשת 8-9 דוחות למונית שמספרה 31611-25. המשיב טוען, כי את השימוש במונית עשה מר חנוכה יזראלוב אליו העביר את המונית. לטענתו, הוא הודיע למבקשת שהוא לא נהג במוניות במועדים הרלוונטיים, אולם למרות זאת המבקשת בצעה עיקולים בחשבונותיו על סך 3,500 ₪. המשיב טוען, כי הוא לא קיבל התראה טרם הטלת העיקולים.

המבקשת עותרת, כי בית המשפט יורה על סילוק התובענה על הסף. לטענתה, המשיב קיבל מספר דוחות חניה במהלך השנים 2000-2005 והודעות לתשלום הקנסות נשלחו לכתובתו המעודכנת במשרד הרישוי. המשיב התעלם מההודעות ולא טרח לשלם את הקנסות או להסדיר את התשלום. בנסיבות אלו, הפכו הקנסות לסופיים וצברו תוספות פיגור.

לטענת המבקשת, בהתאם לסעיף 229(ח2) לחוק סדר הדין הפלילי יש לראות את המשיב כמי שהורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעות תשלום הקנס. המבקשת ציינה, כי חלף המועד להגיש בקשה להישפט. לטענתה, התביעה הוגשה בשיהוי ניכר והיא תולדה של הליכי גבייה אשר ננקטו נגד המשיב כדין. עוד ציינה, כי בהתאם לחוק במועד הרלוונטי, היה על המשיב להעלות טענתו באשר להסבת הדוחות על שמו של אחר תוך 30 יום ומשלא עשה כן, אין ביכולתה להסב דוחות עבר על שמו של אחר.

עוד טוענת המבקשת, כי לבית משפט זה אין סמכות עניינית לדון בתובענה. לטענתה, על פי סעיף 55(א) לחוק בתי המשפט, הסמכות לדון בעבירות לפי חוקי עזר מסורה לבית המשפט לעניינים מקומיים. המבקשת טוענת, כי הסמכות לדון בתובענה נתונה לבית המשפט לעניינים מקומיים אשר בפניו אמור להישפט המשיב. המבקשת טוענת, כי טענת המשיב לפיה היא ביצעה הליכה גבייה בחשבוניותיו הינה טענה נזיקית המהווה אצטלה לטענות המשיב במסגרתן מבקש לתקוף את קבלת הדוח ואי תשלומו. לטענתה, דיון בתובענה בבית משפט זה ירוקן מתוכן את הוראות החוק הרלוונטית בחוק החסד"פ ותאפשר לכל חייב לבחור איזה פורום ידון בעניינו, אף ללא מיצוי זכויותיו בהליכים המקובלים.

לטענתה, לאחר שהמשיב לא פעל בהתאם להוראות סעיף 229 לחסד"פ אין בידו לפתוח כעת בהליך חלופי, בחלוף שנים.

לטענת המשיב דין הבקשה להידחות. לטענתו, כלל לא ידע אודות הדוחות אשר התקבלו בשנים 2002-2003. המשיב טוען, כי העביר את המונית למר איזראלוב אשר לא עדכן אותו בנוגע לדוחות. כן טוען, כי לא נודע לו אודות הדוחות אלא לאחר שבוצעו עיקולים בחשבונו.

המשיב ציין, כי בשנת 2009 הוא הגיש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בעקבות עוגמת הנפש והנזק אשר נגרמו לו, לטענתו, על ידי המבקשת בעקבות ביצוע העיקולים בחשבונו, אשר נמחקה בהיעדר סמכות עניינית.

דיון ומסקנות

לאחר עיון במכלול טענות הצדדים והחומר המצוי בפניי מצאתי, כי דין הבקשה להדחות, כפי שיפורט.

סעיף 55 (א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984 קובע, כי בית המשפט לעניינים מקומיים הינו בעל הסמכות לדון בעבירות לפי פקודת העיריות, פקודת המועצות המקומיות, חוק התכנון והבניה, ולפי תקנות, צווים וחוקי עזר על פיהם, וכן בעבירות לפי החיקוקים המנויים בתוספת השלישית, לרבות תקנות, צווים וחוקי עזר על פיהם.

לפיכך, הרי שלבית המשפט לעניינים מקומיים מסורה הסמכות לדון בעבירות בניגוד לחוקי עזר של רשות מקומית. בין היתר מוסמך בית המשפט לעניינים מקומיים לדון בערעור של נהג בנוגע לדוח חנייה אשר נרשם על ידי פקח עירוני בהתאם לחוקי העזר של הרשות המקומית.

בענייננו, מעלה המשיב טענות נגד הדוחות אשר בגינם בוצעו עיקולים בחשבונו. לכאורה עסקינן בתביעה המצויה בסמכותו של בית המשפט לעניינים מקומיים אלא שההלכה היא, כי הסמכות העניינית לדון בתובענה נקבעת על-פי הסעד המבוקש על-ידי התובע במסגרת כתב התביעה. הנה כי כן, לא מהות הסכסוך היא שמכריעה את שאלת הסמכות אלא הסעד המבוקש.

במקרה בו עסקינן, הסעד לו עותר המשיב הינו סעד כספי. במסגרת כתב התביעה טוען המשיב, כי נגרמו לו נזקים בגין עיקולים אשר הוטלו בחשבונו. לפיכך, הרי שעסקינן בתובענה נזיקית-כספית במסגרתה עותר המשיב לסעד כספי.

ברי, כי במסגרת דיון בתובענה זו יהיה על בית המשפט להכריע בטענות הצדדים באשר לדוחות אשר רשמה המבקשת למונית של המשיב, טענות אשר הכרעה בהן מסורה בדרך כלל לבית המשפט לעניינים מקומיים, אולם מאחר והסמכות העניינית נקבעת בהתאם לסעד המבוקש הרי שלבית משפט זה מסורה הסמכות לדון בתובענה בה עסקינן.

בנוסף טענה המבקשת, כי יש להורות על סילוק התובענה על הסף בשל העדר עילה. לטענתה, הודעות באשר לקנסות נשלחו לכתובת המשיב, אולם הוא לא הסדיר את תשלום הקנסות ולפיכך יש לראות אותו כמי שהורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בקנסות. מנגד טוען המשיב, כי לא ידע על הדוחות וכי עדכן את המבקשת, כי אדם אחר עשה שימוש ברכב במועדים הרלוונטיים.

הנה כי כן, בין הצדדים נתגלעה מחלוקת באשר לשאלה האם נמסרו למשיב הודעות באשר לקנסות בהם עסקינן אם לאו. כמו כן נתגלעה מחלוקת באשר לשאלה האם המשיב טען בפני המבקשת, כי אדם אחר עשה שימוש ברכב וככל שהעלה טענה כאמור עולה השאלה מתי עשה כן. קרי, האם פעל במסגרת המועדים הקבועים בחוק.