יעקב נ' עיריית תל-אביב

פסק דין

העותר עותר להצהרה כי המשיבה מנועה מפעולה כלפיו לשם גביית חובות ארנונה, לפי שחובות אלה התיישנו או שחל שיהוי ניכר בהליכי גבייתם. המדובר הוא בתושב חוץ שבבעלותו 13 יחידות בכיכר אתרים. יחידות אלה חבות ארנונה והמשיבה שלחה שומות למשיב מדי שנה. השומות לא שולמו והמשיבה נקטה הליכי גבייה לפי פקודת המסים (גביה). בשלב מסוים בשנת 2006 הגיש העותר השגה על השומות ובכך נפתחה מסכת הליכים משפטיים שתמה בשלהי שנת 2012, שאז ניתן פסק הדין בעמ"נ 21629-06-10 שבו נקבע כי העותר אינו חייב בתשלומי ארנונה החל מיום 28.2.08. העותר טוען כי חובות שנוצרו לפני מועד זה (בנוגע לשנים 2001 – 2007) – התיישנו או שחל שיהוי בגבייתם ומכאן שהמשיבה מנועה מלפעול לגבייתם.

העותר מבקש להסתמך על עע"ם 10372/08 עיריית בת-ים נ' אדוט, ניתן ביום 4.1.11, פורסם במאגר נבו, אך פסק הדין לא יסייע כלל בידיו, ולו משום שהמצב העובדתי שנדון שם, שונה בתכלית מענייננו. בפרשה ההיא, נפסק כי:

"בטיעוניה בפני בית המשפט המחוזי הצהירה המערערת כי החוב הינו חוב חלוט משנת 1985. מסיכומי המערערת עולה כי רק ביום 29.12.2004 היא החלה לראשונה בנקיטת הליכי גבייה מנהליים, ועד לעת זו היא לא פעלה באופן ממשי לגביית החוב, למעט שליחת הודעות חיוב וההתראות".

לא זה המצב העובדתי בענייננו. העירייה ניסתה – ללא הצלחה – לפעול כדלקמן ביחס לחובות:

נכס מס' 552 – חוב מיום 1.1.01. פעולה אחרונה – עיקול מטלטלין (12.9.01);

נכס מס' 557 – חוב מיום 1.4.01. פעולה אחרונה – עיקול מטלטלין (23.10.01);

נכס 322 – חוב מיום 1.7.04. פעולה אחרונה – עיקול מטלטלין (27.11.05);

נכס מס' 597 – חוב מיום 1.7.04. פעולה אחרונה – דרישה מכוח פקודת המסים (20.12.06);

נכס מס' 720 – חוב מיום 9/99. פעולה אחרונה – עיקול מטלטלין (27.12.00 ו-3.1.06);

נכס מס' 869 – חוב מיום 1.5.01. פעולה אחרונה – עיקול מטלטלין (29.11.01);

נכס מס' 1185 – חוב מיום 1.1.01. פעולה אחרונה – עיקול מטלטלין (23.10.01);

נכס מס' 1787 – חוב מיום 1.8.02. פעולה אחרונה – עיקול מטלטלין (5.6.06);

נכס מס' 1949 – חוב מיום 1.1.00. פעולה אחרונה - עיקול מטלטלין (27.12.00);

נכס מס' 125 – חוב מיום 1.3.01. פעולה אחרונה - עיקול מטלטלין (27.12.00);

215 – חוב מיום 1.1.08. לא ננקטה כל פעולה בשל ההליכים המשפטיים.

יוטעם כי העותר הוא תושב חוץ וכי אין לו כל נכסים בישראל פרט לנכסי המקרקעין הללו, כך שלא הייתה בידי המשיבה כל דרך פעולה אפקטיבית לקידום הליכי הגבייה, פרט לניסיונות לעקל מטלטלין המצויים בנכסים אלה, או לעקל הנכסים ולמכרם בהליכים לפי פקודת המסים (גביה). לטעמי, אין לבוא אל המשיבה בטענה על כי ביכרה לנקוט תחילה צעדים פוגעניים פחות (ניסיון לעקל מיטלטלין) ועל שנמנעה מנקיטת הליכי מימוש הנכסים.

טענת העותר כאילו "אין חולק כי רק באוקטובר 2013 החלה המשיבה בהליכי גבייה מינהליים" (סעיף 14 לתצהיר התומך בעתירה) – אינה נכונה עובדתית, כמסתבר מתשובת העירייה ממנה עולה כי ננקטו הליכי גבייה (נסיונות לעקל מטלטלין אשר העלו חרס, כבר מאז שנת 2000). לטעמי, ניתן לדחות העתירה רק משום שבתצהיר התומך בה נטענה טענת עובדה בלתי נכונה (ומכאן שהעותר בא לבית המשפט בלא ניקיון כפיים). אולם, בענייננו ניתן להשתית דחיית העתירה על גופו של עניין: מאז שנת 2006 ועד שלהי שנת 2012 מנועה הייתה המשיבה לנקוט הליך גבייה כלשהו נוכח קיומם של הליכים משפטיים שעילתם בהשגות העותר על החלטת מנהל הארנונה (סעיף 2(א) לאכרזת המסים (גבייה) (ארנונה כללית ותשלומי חובה לרשויות המקומיות) (הוראת שעה), התש"ס – 2000). פשיטא שחלוף הזמן בנסיבות אלה אינו יכול לבסס טענת התיישנות או טענת שיהוי. המשיבה הייתה מנועה מכוח הדין מנקיטת פעולות גבייה לשם קבלת המגיע לה מן העותר.

יתר על כן. בהליך הקודם (עמ"נ 21629-06-10) עתר העותר לקביעה כי יש לפטרו מתשלומי ארנונה מאז שנת 2003 ואילך, אלא שעתירתו לגבי השנים 2003 – 2007 נדחתה ונקבע כי הוא זכאי לפטור רק משנת 2008. מכאן, שאין להתיר לו להישמע בטענת התיישנות או שיהוי לגבי החובות שנוצרו מאותו מועד (2003) ואילך. אין זה מתקבל על הדעת כי משנקבע (בשנת 2012) שהעותר חייב ארנונה בגין השנים 2003 – 2007, יטען הוא להתיישנותם של חובות אלה.

בהשלמת הטיעון מטעם העותר, ביקש הוא בין השאר לפטרו מתשלומי הצמדה וריבית (בין במלואם ובין בחלקם). סעד זה נפקד מן העתירה ועל כן לא היה מקום לשעות לו; אולם העותר עתר, לפני ימים מספר, לתקן את העתירה על מנת לכלול בה את הסעד החדש. אפילו נעתרתי לבקשת התיקון, לא היה בכך כדי לסייע לעותר. טענותיו של העותר כהצדקה לפטור או הפחתת ההצמדה והריבית, הן טענות עובדה הדורשות ראייה. העותר מבקש לבסס טענתו בדבר אחריות המשיבה לדלות מצבם של הנכסים ושל כיכר אתרים, על חוות דעת שצורפה לעתירה. אולם, חוות דעת זו היא מחודש פברואר 2008, כך שאין בה כדי לסייע בהאידנא. הטענה בדבר מצבו הרפואי של העותר כעילה להפחתת ההצמדה והריבית, אף היא אינה מבוססת. התצהיר אינו מפרט דבר בנושא זה, כמו בנושא הקשיים להפיק רווחים מן הנכסים. על כן, אין לשעות לבקשת התיקון, שכן אין בצידה תועלת.