יעל נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה להארכת המועד להישפט. התביעה מתנגדת לבקשה.

המדובר בעבירה מיום 25.3.11 בגין חנייה בחניית נכים, בניגוד לתקנה 72(א)(16) לתקנות התעבורה.

הדו"ח הומצא לנאשמת בדרך של הדבקה לשמשת רכבה.

תקנה 41(א) לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974, קובעת:

41.(א)בעבירות קנס בשל העמדת רכב במקום שהעמדתו אסורה על פי חיקוק, מותר להצמיד לרכב הודעה על מעשה העבירה עם הודעת תשלום קנס לפי טופס 8א שבתוספת, כשהיא מופנית אל בעל הרכב ללא ציון שמו, אלא בציון מספר הרכב בלבד.

ואולם, ס"ק (ב) לתקנה האמורה קובע, כי אם לא בוצע התשלום במועד תישלח הודעת תשלום קנס חדשה.

לטענת המבקשת הודעה נוספת בגין הדו"ח נתקבלה אצלה אך ביום 15.6.12 (קרי למעלה משנה ושלושה חודשים לאחר מועד ביצוע העבירה) בליווי ריבית פיגורים.

פניית המבקשת למרכז לפניות נהגים ביום 24.7.12 נענתה בשלילה בשל השיהוי בהגשת הבקשה.

התביעה בתגובתה טוענת כי פניית המבקשת ביום 31.7.11 נדחתה עקב איחור.

התביעה לא צירפה לתגובתה אסמכתא לפנייה זו של המבקשת.

זאת ועוד על התביעה היה להראות כי למבקשת נשלחה הודעת קנס חדשה כפי שקובעת תקנה 41(ב) לתקנות.

אשר על כן ביה"מ מוצא, כי קיימת סיבה ממשית לשיהוי בהגשת הבקשה.

נוכח האמור ובכדי למנוע עיוות דין מורה על הארכת המועד להישפט.

הזמנה תישלח ע"י משטרת ישראל.

ניתנה היום, א' אדר תשע"ג, 11 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: