ימין נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.התובע, בעל מוסך, מבקש שנכיר בפגיעה בקרסול ימין, מיום 13.5.10 כפגיעה בעבודה.

2.לטענת התובע, ביום 13.5.10, בשעה 14:00 לערך, לאחר שבדק רכב במוסך וסיים תיקון, הוא החל לצאת מהרכב וכשהוציא את רגל ימין והניח אותה על ה"ליפט", רגלו החליקה והסתובבה בחוזקה.

3.לאחר ששמענו את עדויות התובע, אחיו, מר משה ימין ועובד נוסף במוסך, מר יואב שטיימץ, ועיינו בתיעוד הרפואי, לא שוכנענו כי ביום 13.5.10 התובע נפגע במהלך העבודה, כפי גרסתו. להלן נפרט את הנימוקים למסקנה זו.

4.על פי ההלכה הפסוקה, "בבוא בית הדין לקבוע עובדתית אם התרחשה תאונה במהלך העבודה אם לאו, עליו לייחס משקל מיוחד למסמכים הרפואיים הסמוכים למועד האירוע הנטען ולדברי הנפגע המצוטטים בהם. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על מנת לזכות בטיפול הנכון והמתאים למצבו (דב"ע מט/0-23 המוסד לביטוח לאומי - הירשהורן, פד"ע כ 349)." (עב"ל (ארצי) 11538-10-10 ארצי - המוסד לביטוח לאומי, 6.11.11 ור' גם: עב"ל (ארצי) 5839-07-11 חיון - המוסד לביטוח לאומי, 2.7.12; עב"ל (ארצי) 19750-12-11 גנטוס – המוסד לביטוח לאומי, 29.11.12; עב"ל (ארצי) 614/08 מוסקוביץ - המוסד לביטוח לאומי, 13.7.09).

עוד נפסק כי יש לייחס משקל רב ל"התבטאויותיו של תובע בסמוך לאחר האירוע הנטען, מועד שניתן להניח, כי האיש מסיח לפי תומו. בית הדין יעדיפן, בדרך כלל, על פני התבטאויות מאוחרות יותר של תובע בעת הגשת התביעה לבית הדין' (עב"ל 248/98 פרץ – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לג 24." (עב"ל (ארצי) 686/08 בראנסי – המוסד לביטוח לאומי, 20.12.09).

5.התובע הסביר כי סמוך לפגיעה היה מעוניין בטיפול רפואי ולא חשב לתבוע בגין הפגיעה, אלא לאחר שמצבו הרפואי התדרדר (עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 7-8, עמוד 4, שורות 2-4). הסבר זה אינו מתיישב עם ההנחה כי על מנת לקבל טיפול רפואי מיטבי, הנפגע ימסור לרופא את מלוא פרטי הפגיעה. גם אם לא חשב לציין כי נפגע במהלך העבודה, הדעת נותנת כי היה על התובע לציין כי היה אירוע של חבלה ברגל. למרות זאת, בתיעוד הרפואי הסמוך לאירוע הנטען, מיום 17.5.10 (נ/5) נרשם:

"כאבים באספקט פנימי של כף רגל ימין, ללא חבלה מזה חודש"

(ההדגשה הוספה – ד.ו.).

טענת התובע לפיה סיפר לרופא על החבלה ואינו יודע מדוע הדברים לא נרשמו, אינה משכנעת, לאור הפסיקה שהובאה לעיל.

6.בהתחשב בכך שתעודה ראשונה לנפגע בעבודה ניתנה רק בחלוף 4.5 חודשים מהפגיעה הנטענת, ביום 29.9.10, די באמור לעיל על מנת לדחות את התביעה.

7.זאת ועוד - מטעם התובע העידו אחיו, שעובד עמו במוסך וכן עובד נוסף, מר שטיימץ יואב. בהתחשב בכך שמדובר בשני אחים, יש לראות בעדותו של מר משה ימין כעדות אדם המעוניין בתוצאת ההליך. אשר לעדותו של מר שטיימץ, ממנה עולה כי לא היה עד לארוע ועל כן אין בעדותו לסייע לתובע.

8.בנוסף, בוצעה חקירה על ידי חוקר הנתבע, אשר הגיע למוסך ורשם את גרסת התובע והעובד, מר שטיימץ (נ/1, נ/3, נ/4). הדברים שנרשמו מפי התובע (נ/1) אינם מתיישבים עם הגרסה בדבר אירוע תאונתי, באשר בחקירה נרשם כי התובע פנה לרופא ביום 13.5.10 לאחר שכחודש כבר סבל מכאבים ברגל ימין ולא נזכרת כל חבלה או פגיעה בקרסול.

נציין שהעדים אמנם העידו כי לא קראו על מה חתמו (עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 21-23) או שחלק מהדברים שמסרו לא נרשמו (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 11-12), אך מאחר שמדובר בתובע ובעובד שלו, לא מצאנו סיבה להעדיף את גרסתם המאוחרת, המנוגדת לחתימתם והצהרתם על טופס החקירה, לעומת עדותו של החוקר, מר גרובר, שהעיד שרשם את דברי העדים, הזהיר אותם בתחילת החקירה ואף הכחיש את התיאור לפו חלק מהחקירה נעשה בעל פה ולא נרשם (ר' דיון מיום 3.7.13).

9.סוף דבר - התביעה נדחית.

כמקובל בהליכים מתחום הבטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ח כסלו תשע"ד, (01 דצמבר 2013), בהעדר הצדדים.

מוחמד מנסור, נציג ציבור, (עובדים)

דגית ויסמן, שופטת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: