יליקובסקי נ' דביר ואח'

פסק דין

בפני תביעה בסדר דין מהיר ובמסגרתה עתירה לפיצויים בגין הפרת חוזה שכירות, בעיקר נוכח טענות לליקויים שנותרו במושכר לאחר שפונה.

תמצית העובדות

ביום 06.04.07 נכרת חוזה שכירות בין התובע כמשכיר מצד אחד, לבין הנתבעים כשוכרים מצד שני (להלן: "החוזה"). בהתאם לחוזה, שכרו הנתבעים מהתובע דירה ברח' ארלוזורוב 21 א', רמת גן (להלן: "הדירה"). יצוין כי שוכר נוסף בחוזה היה מר רועי יהוד, אשר גם נגדו הוגשה התביעה (נתבע 4 בכתב התביעה), ברם כנגדו ניתן פסק דין בהעדר הגנה, שלכן אין הוא צד לפסק דין זה.

בחוזה נקבע כי דמי השכירות יהיו בסך השווה בשקלים ל- 400$ לחודש וכי תקופת השכירות תימשך שנה, עד 19.4.08. בחלוף מועד זה הוסכם בין הצדדים בעל פה על הארכת תקופת השכירות בשנה נוספת, עד ליום 19.4.09.

בסמוך לתום תקופת השכירות נתגלעו בין הצדדים מחלוקות באשר למצב הדירה בעת החזרת החזקה בה לתובע, כאשר התובע טען לנזקים וליקויים אשר נגרמו באחריות הנתבעים. הצדדים לא הגיעו להסכמה והחזקה בדירה הוחזרה לתובע.

מספר חודשים לאחר פינוי הדירה הגיש התובע לביצוע בלשכת ההוצל"פ שיק בסך 9,600 ₪ (להלן: "השיק") אשר מסרו לו הנתבעים במהלך תקופת השכירות. לא התבררה התנגדות בגין שיק זה והחוב בתיק ההוצל"פ בגינו נפרע במלואו. ביום 12.7.11 הוגשה תביעה זו.

תמצית טענות הצדדים, ההליך והראיות

לטענת התובע, הפרו הנתבעים את התחייבויותיהם שלפי החוזה הן ביחס למועד פינוי הדירה ובעיקר נוכח נזקים שגרמו לדירה.

ביחס למועד הפינוי, טוען התובע שהחזקה בדירה הוחזרה לידיו רק ביום 6.5.09. איחור של 17 יום בגינו דורש התובע פיצויים מוסכמים בשיעור 50$ ליום.

ביחס למצב הדירה, טוען התובע שבדירה נותרו נזקים אשר לפי חוות דעת שמאי מסתכמים בסך של 34,566 ₪, שעליהם יש להוסיף את שכר השמאי בסך 4,048 ₪.

לאלו מוסיף התובע טענות לנזקים בגין אי החזרת קו טלפון, חשבון גז וועד בית ובסך הכל עותר התובע לחיוב הנתבעים בתשלום סך של 46,808 ₪ בצירוף הצמדה וריבית מיום הפינוי – 6.5.09.

הנתבעים כופרים בטענות התובע.

כתב ההגנה אשר הגישו הנתבעים רווי הכפשות שאין להן דבר עם המחלוקות נשוא התביעה והנתבעים אף חזרו בהם מהכפשות אלו בדיון שהתקיים ביום 25.3.12.

לגופן של מחלוקות, מכחישים הנתבעים את הטענה לאיחור של ממש בפינוי הדירה וטוענים כי זו פונתה ביום 21.4.09, כי בכניסתם לדירה ערכו בה שיפוץ לשם התאמתה למגורים וכך גם עשו בפינוי הדירה כך שלטענות בדבר נזקים שגרמו אין בסיס ודרישות התובע סחטניות וחסרות תום לב.

בנוסף, טוענים הנתבעים שככל שימצא כי הם חבים כספים לתובע, יש לקזז מחוב זה את הסכום שגבה מהם בגין השיק. לטענתם, השיק נמסר לתובע כבטחון במהלך השכירות וכלל לא הייתה הצדקה להצגתו לפירעון.

התובע תמך גרסתו בתצהירו ובחוות דעת השמאי דוד שמש (להלן: "השמאי"). הנתבעים לא הגישו חוות דעת מטעמם ותמכו גרסתם בתצהיריהם הם. בדיון שהתקיים ביום 11.2.13 נחקרו המצהירים וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

דיון

בליבת המחלוקת עומדת טענת התובע לנזקים אשר הותירו הנתבעים בפינוי הדירה, כאשר מחלוקת זו משליכה אף על המחלוקת בדבר מועד פינוי הדירה. הדיון יחל לפיכך בהכרעה במחלוקת זו.

חובתם של הנתבעים באשר למצב הדירה בעת סיום תקופת השכירות נקבעה בסעיף 13.1 בחוזה, לפיו התחייבו הנתבעים להחזיר את הדירה לתובע בתום השכירות כשהיא במצב טוב, נקיה וראויה לשימוש, כפי שקיבלו את הדירה לרשותם למעט בלאי סביר.