יין ישן: חלוקת כספים בחשבונות בנק וכתובה

לפנינו תביעות הדדיות בין בעל ואשה שהתגרשו בביה"ד. לצורך הנוחות נכנה הצדדים כבעל ואשה אע"פ שהם כבר גרושים.

כידוע בתיקים, הבעל טען שטרם הגירושין האשה מרדה בו מחיי אישות או שהייתה בה מחלה שמנעה ממנה לקיים חיי אישות ובתאריך מסוים האשה הביאה משאית נטלה המיטלטלין ועברה לגור לדירה ששכרה בפ"ת. הבעל ביקש שביה"ד ידון שהאשה הייתה מורדת ומפסידה הזכויות שהיה לה כאשה מורדת.

לעומת הבעל טענה האשה שהיא חיתה עם בעלה במשך השנים שהיו יחד, וקיימה עמו יחסי אישות סדירים, האשה טענה שהבעל התעלל בה נפשית ופיזית ובגלל כך נאלצה לעזוב את דירתם.

הצדדים הסכימו להתגרש וענייני הרכוש והכתובה וכו' ידונו אחר הגט, הצדדים לא הביאו כל הוכחה שהצד השני הוא היה המורד ושהוא גרם לגירושין ע"כ יש להתייחס למקרה זה ששני הצדדים הם מורדים זה על זה. ודבר זה יובא בחשבון לקמן.

הצדדים התדיינו בפני ביה"ד בענייני הרכוש והכתובה הציגו את ראיותיהם וערכו סיכומים לטענותיהם.

נציג עתה את השאלות ההלכתיות העיקריות שיש לדון בהם ולאור המסקנות שיעלו בדיון ההלכתי נפסוק לקמן לפי הנתונים.

א.   הבעל טען שאבי האשה הבטיח לו לפני הנישואין שיקנה דירה לצדדים לטענתו הכספים שקיבלה האשה מעיזבון אביה עד לערך מחצית דירה, שייכים לו מחמת ההבטחה.

ב.   הבעל טען שמחצית הכספים המופקדים בבנק לאומי שייכים לו משום שאשתו הכניסתו לשותף בחשבון עם זכויות מלאות למשיכת כספים. עצם צירופו לחשבון נחשב שאשתו נתנה לו מחצית מהכספים במתנה.

ג.    יש לדון שהריבית והרווחים שהצטברו על הכספים בבנק לאומי שייכים לבעל משום שהוו פירות נ"מ.

ד.   יש לדון בכספים שהבעל נטל מבנק המזרחי למי שייכים. הכספים שהופקדו בחשבון זה נבעו מהכנסות הצדדים ממעשי ידיים וכן מהפקדות בטוח לאומי קצבת ילדים וקצבת לידה.

ה.   יש לדון מי חשוב המוחזק בכספים בבנק לאומי לדבר זה יש השלכות לגבי ספקות שיעלו לדיון ברכוש אחר של הצדדים.

ו.    דין הכתובה ותוספת כתובה.

ז.    דיון בתביעות מיטלטלין.

א. תחילה נדון בטענתו של הבעל שאביה של האשה הבטיח לו לפני הנישואין שיקנה לצדדים דירה וע"כ יש לראות בכספים שקיבלה האשה מהעיזבון עד ערך מחצית דירה כממונו.

הנה הבעל לא טען ברור שהאב הבטיח לרישום על שמו מחצית הדירה. נוסף ע"כ הבעל לא טען כי הנישואין הותנו בכך שהאב ירישום על שמו מחצית דירה. שבמידה שהיה תנאי כזה הרי בזה שהבעל נשא את האשה התחייב האב לקיים הבטחתו וכדין פועל שעשה מלאכתו שמתחייב בעה"ב לקיים התחייבותו. הבעל גם לא טען שהבטחת האב נעשתה בקניין, ומאחר והבטחת האב לא נעשתה בקניין לא תפסה מעבר להבטחה ולא חל שיעבוד על נכסיו לקיים חוב זה. וא"כ הכספים שקיבלה האשה בירושה שייכים לה באופן בלעדי. נוסף ע"כ אף אם נאמר שהאב הבטיח לרישום מחצית דירה ע"ש הבעל והבטחה זו נעשתה בקניין מ"מ יכולה האשה לטעון שאביה התחייב מתנה זו במסגרת התחייבות לנדן והיה דורש מהבעל שיתחייב בכתובה את הערך של מחצית דירה שיקבל בנדוניה דהיינו מעות נצ"ב וע"כ ביה"ד דוחה טענה זו.

ב. לגבי השאלה השנייה שטען הבעל שמגיע לו מחצית מהנכסים משום שעצם הכנסתו לחשבון מהוה מתנה של מחצית הכספים וזאת משום שמחצית הכספים רשומים על שמו. וכן מכך שיכל לפעול בחשבון כבעל החשבון והרישום דומה לרישום קרקע בטאבו שבזה הכל מודים שהוי נתינה בקניין.

נ"ל שאין טענת הבעל טענה, כי לפי חוו"ד משפטית של היועץ המשפטי של המשרד עו"ד אשר רוט אין הדבר כן. אין הוספת אדם לחשבון בנק מהוה ראיה לנתינת מחצית הכספים. ואם צד מוכיח שהכספים שלו אין הרישום כשלעצמו מהווה ראיה שנתן לשני מחצית הכספים.

נוסף על האמור לעיל מאחר וברור שהכספים באו ממקורות האשה והיו שלה. כדי לומר שבעלה זכה במחצית הכספים חייבים לומר שנעשה מעשה קניין שנתנו לו מחצית הכספים. אך מאחר ומעשה קניין לא נעשה אלא שהבעל טוען שעצם הכנסת שמו לחשבון או עצם הכנסת כספים לחשבון משותף מהוה קניין סיטומתא למתנה, מאחר וקניין זה אינו קניין ברור שכל השוק נוהג כך, אין הדבר יכול להחשב לקניין סיטומתא. ונבאר הדבר יותר שהרי ברור שהרבה אנשים מצרפים אחרים לחשבונות בנק שלהם שיהיו נאמנים או שיפעלו בחשבון כמומחים וא"כ סתם רישום אינו מהווה קניין ברור.