יחסי גומלין בין טובת ההורה הדומיננטי לבין טובת הילדים כשיקול מרכזי בסוגיית הגירתם

ההליך

1. לפניי תובענה בה עותרת התובעת (להלן גם: האם) להתיר לילדי הצדדים להגר עמה ל...
2. המדובר בתובענה בה ניתן פסק דין על ידי מותב קודם, אך הדיון בה הוחזר לפניי לאחר שבית המשפט המחוזי קיבל את הערעור שהוגש על פסק הדין, כפי שיבואר להלן.

העובדות הצריכות לעניין

1. התובעת נולדה וגדלה עד סוף שנות העשרים לחייה ב...
2. התובעת, שהינה בת לאב יהודי ואם נוצרייה, התגיירה ב..., ובהיותה כבת 28 שנים עלתה ארצה.
3. הנתבע (להלן גם: האב) הינו יליד ... ואינו יהודי. בהיותו כבן 11 היגרה משפחתו ל...
4. הצדדים הכירו בעת שהתובעת שהתה ב... במסגרת עבודתה, ונישאו שם בשנת 1999.
5. ב... נולדו לצדדים שני ילדיהם, כיום קטינים כבני ... שנים (להלן: הילדים).
6. בשנת 2003 עלו הצדדים ארצה, והם כבר מצויים במשבר.
7. ביום 10.5.2005 הותרו נישואי הצדדים.
8. ביום 2.11.2005 הגיעו הצדדים להסכם שאושר וקיבל תוקף של פסק דין, בו נקבע, בין היתר, כי משמורת הילדים תהא בידי התובעת ונקבעו הסדרי שהות עם הנתבע.
9. ביום 9.3.2011 הגישה התובעת את התובענה דנא, במסגרתה מונתה הגב' ה.ב (להלן: המומחית) על מנת שתחווה את דעתה בעניין הגירת הילדים.
10. ביום 11.10.2011 הוגשה חוות דעת (להלן: חוות הדעת הראשונה), בה המליצה המומחית שלא להתיר את הגירת הילדים.
11. ביום 19.1.2014 ניתן על ידי מותב קודם פסק דין שאימץ את המלצת המומחית ודחה את התביעה.
12. במסגרת ערעור שהגישה התובעת, הורה בית המשפט המחוזי על הגשת חוות דעת עדכנית (להלן: חוות הדעת השנייה).
13. ביום 5.2.2015 הוגשה חוות הדעת השנייה, בה המליצה המומחית להתיר את ההגירה.