יחידת תביעות להב 433 נ' אזולאי

החלטה

1. בפני טענה כי עובדות כתב האישום, בהן הודה הנאשם, אינן מקימות עבירה.

2. בתאריך 1.1.09 באתר איטרנטSCOOP פרסם הנאשם דעה בכותרת: "יעקב נגל; אחראי להטעיית ראשי הממשלה, שרים וח"כ". פרסום שעניינו ביקורת קשה כלפי התנהלותו של תא"ל יעקב נגל, סגן ראש מפא"ת (מנהל פיתוח אמל"ח ותשתיות טכנולוגיות) במשרד הביטחון (להלן:"המתלונן") בנושא מערכות הגנה לישובים בצפון ובדרום מפני רקטות קצרות טווח.

בגילוי דעתו ציין התבטאויות חמורות כגון:

"אתה בעיני האחראי הראשי לסבל בל יתואר לאבידות בנפש ולנזק העצום הן לעם ישראל והן למדינת ישראל, עקב טרפוד שיטתי ממניעים זרים!!' אתה הבאת תותח הלייזר להגנתנו. בעמדך בראש וועדה שהקים משרד הביטחון להמליץ על פתרון טכנולוגי לירי הטילים מעזה, היית המטרפד הראשי של הבאת תותח הלייזר ה'נאוטילוס' לארץ להגנה על יישובי עוטף עזה,

הפצת סביבו שקרים רבים ושיקרת במצח נחושה לראשי ממשלה, שרים וחברי כנסת... הכל נעשה על ידך בקור רוח, משיקולים זרים ומקוממים !!! ... רואה אני בך את האשם והגורם העיקרי לכל מה שמתרגש עלינו עקב ירי הטילים משך שנים באין מענה ופתרון טכנולוגי אחר בשטח. אני רואה בן את האחראי לחיי הסבל הבלתי ייאמן ולחיי הסיוט והאימה בהם שרויים תושבים רבים חסרי אונים החשים היום, כעלים יבשים הנידפים ברוח סערה. הכנסת חיילנו לרצועה לטהר את קיני מחוללי הטרור וכל אבדותינו שם, יחולו על ראשך ומאחל שלא יימצא מנוח לנשמתך, על כל אשר אתה ושכמותך עוללתם לנו. אתה בהחלט מוזמן לתבוע אותי על הוצאת דיבה...".

המתלונן נחשף לדברים בעת ביקורו בבית כנסת בשבת, שעה שפנה אליו אחד מחבריו אליו נשלח גילוי הדעת באמצעות הדואר האלקטרוני. בהמשך הגיע הפרסום לידי המתלונן מעשרות פונים נוספים.

לטענת התביעה במעשיו העליב הנאשם את המתלונן שהינו עובד ציבור בנוגע למילוי תפקידו

-עבירה לפי סעיף 288 לחוק העונשין , תשל"ז – 1977.

3. מדובר בטענה שאמורה הייתה להיטען כטענה מקדמית אלא שהנאשם, שהינו מיוצג, כפר, ונשמעה פרשת הראיות ורק לאחר שנשמעו עדות המתלונן והנאשם , בתאריך 11.2.13 חזר בו הנאשם מכפירתו ,הודה ונדחה לקבלת תסקיר לבחון בקשת הסנגור כי הנאשם לא יורשע , אף שהתביעה הבהירה כי עמדתה בכל מקרה להרשעה , עם רכיבי ענישה הרתעתיים.

הטיעונים לעונש נדחו ליום 2.9.13, ונתקבל תסקיר ובו המלצה להימנע מהרשעה ולהסתפק בעונש חינוכי של של"צ, אלא שבמועד זה, טען הנאשם, בהעדר הסנגור, כי בחן בעצמו פסק הדין של בית משפט עליון המתייחס לעבירה זו , והוא סבור, בניגוד לדעת הסנגור, כי למרות שהודה בעובדות אין בהן להקים עבירה של העלבת עובד ציבור, ולכן מבקש לבטל האישום.

ביטול האישום בשלב זה משמעו זיכוי הנאשם.

התביעה מתנגדת ובפיה שתי טענות: האחת כי אין מקום להתיר לנאשם לחזור בו מהודאתו שכן היה מיוצג עת הודה , הבין משמעות ההודייה , וסנגורו אף התייחס במענה לפסיקה הקיימת; והשנייה כי אין הצדקה עניינית לבטול האישום.

באשר לבקשה להתיר לו לחזור בו מהודאתו – בפועל אינו מבקש לחזור בו מן ההודאה בכל העובדות המיוחסות לו, אלא שסנגורו לא העלה הטענה כי אין בעובדות אלה להקים עבירה , והנאשם מבקש כי יינתן לו יומו להעלות טענה זו .

יצוין כי בטרם נשמעה פרשת הראיות הצהיר התובע לפרוטוקול כי לדעתו מדובר בניהול הוכחות מיותר, לאור העובדה שהנאשם למעשה הודה במענה, ב- 4.4.12, בעובדות, אך למרות זאת המאשימה מעוניינת להעיד את המתלונן כדי שבית המשפט יתרשם ממנו, ולאור עדותו יבין מדוע הפגיעה האישית בעובד הציבור ,עולה לכדי העלבת עובד ציבור, תוך יישום מוחלט של אמות המידה המשפטיות כפי שבית המשפט העליון קבע אותן .

הסנגור הגיב על כך שבניגוד לנטען על ידי התובע אינו טוען "אמת דיברתי" אלא מבקש להתייחס למועד פרסום הדברים ולנסיבות ,דהיינו לכך שפורסמו במהלך מבצע "עופרת יצוקה.

4. מדובר אם כן בטענה משפטית, שהועלתה לאחר שכבר נשמעה פרשת הראיות, ולאחר שהנאשם הודה בעובדות כתב האישום , ובית משפט כבר קבע לאור הודאתו זו כי עבר העבירה המיוחסת לו .

לפנים משורת הדין, אפילו שסנגורו כפי הנראה סבר כי אין מקום לכך, לא מצאתי מניעה לאפשר לנאשם לטעון כי בקונטקסט בו כתב את שכתב אין בעובדות בהן הודה להוות עבירה.

5. עדות יעקב נגל,המתלונן:

שירת 32 שנה במערך הביטחון ובמודיעין ובמפא"ת כמנהל הפיתוח של משרד הבטחון.