יחזקאל ואח' נ' אדהמי ואח'

החלטה

במסגרת בקשה שהוגשה ביום 16/12/09, יום לפני דיון, כתבו הנתבעים בין היתר כי הם "שומרים על זכותם" להעלות טענת פסלות כלפי מותב זה "וזאת לאור מידע שהובא לידיעתם" ולפיו בנם של התובעים, שהיה נוכח בכל הדיונים, משתתף בקורס "בכיתה בה מלמד כב' בית המשפט באותו מוסד" (להשכלה גבוהה – ש.מ.). עוד נכתב כי בית המשפט לא מצא לנכון להביא לידיעת הנתבעים "עובדות אלה", וכי הם סבורים ש"לפיכך מן הראוי כי בית משפט זה יפסול עצמו מלשבת בעניינם מחשש למשוא פנים ממשי".

בפתח הדיון שהתקיים ביום 17/12/09 נדרשו הנתבעים על ידי בית המשפט להודיע לאלתר האם הם עותרים לפסלות, שכן טענת פסלות אינה טענה שניתן "לשמור את הזכות" להעלותה בעתיד. הנתבעים אכן טענו לפסלות והתובעים התנגדו לה בתוקף. אציין כי במהלך הטיעון נכללו גם אמירות, או לכל הפחות רמיזות, כאילו בית המשפט נתן לתובעים "יעוץ" כיצד לפעול בעתיד וכאילו התבטא כי הוא מכיר את התובעים. בנם של התובעים, אשר טענת הפסלות התבססה על היותו – כביכול – סטודנט בשיעור המועבר במוסד להשכלה גבוהה על ידי מותב זה, העיד תחת אזהרה והצהיר כי אינו לומד ולא למד בכיתה בה ניתן שיעור כלשהו על ידי המותב ואין לו כל היכרות עם המותב. בעקבות הדברים ביקש ב"כ הנתבעים, עו"ד גיל סמרה, הפסקה קצרה על מנת לשקול אם הוא עומד על טענת הפסלות. מבוקשו ניתן לו, ולאחר הפסקה קצרה הודיע כי הוא זקוק ל"פסק זמן של יום יומיים עד למתן ההחלטה" כדי לברר שוב את המידע שעליו ביסס את טענותיו, וגם בקשה זו נענתה בחיוב. לאחר מכן ביקש בכתב ארכה נוספת ואף זו ניתנה לו, אלא שלא נעשה דבר והנתבעים לא טרחו להודיע, בניגוד להחלטה מפורשת שחייבה אותם לעשות כן, האם הם חוזרים בהם מטענת הפסלות או שהם עומדים עליה, וכן לא הודיעו האם הם מבקשים שהדיון בשאלת הפסלות יימשך כדי שיוכלו לנסות ולהביא ראיות התומכות בטענותיהם העובדתיות. בעקבות הדברים הללו ניתנה ביום 6/1/2010 החלטה בה נקבע כי אני רואה את הנתבעים כמי שאינם מתכוונים להביא ראיות כלשהן מטעמם בנושא הפסלות אולם אינם מוותרים על הטענה, וכי אם לא יודיעו עד 12/1/2010 שהם חוזרים בהם מטענת הפסלות אכריע בה על פי החומר שבפניי. גם מועד זה חלף מבלי שהנתבעים יודיעו או יבקשו דבר, ולפיכך אכריע עתה בטענת הפסלות.

אין בבקשה מאום, וטוב היה לולא הועלתה. העובדות שעליהן היא מבוססת (אם אכן ראוי להשתמש כאן במילה "מבוססת") אין להן יד ורגל. לא רק בנם של התובעים הכחיש כל היכרות עמי, אלא שאף אני מצהיר כי לא זכור לי שראיתיו אי פעם שלא במסגרת הדיונים בתיק זה ושמו אינו אומר לי דבר. מן הראוי שבקשות פסלות לא תועלינה בקלות בלתי נסבלת שכזו, ומי שמעלה על הכתב טענות לפיהן מי מבעלי הדין או מקרוביהם מוכר אישית ליושב בדין יטרח ויבדוק את העניין היטב, אף שבדיקה כזו חייבת להתבצע במהירות, טרם שהדברים ייכתבו וטרם שבית המשפט יצטרך להתמודד עם טענות חסרות כל שחר הפוגעות לא רק ביושב בדין באופן אישי אלא גם בתחושת האמון הכללית החייבת לשרור בין בעלי הדין והציבור בכללותו לבין השופטים היושבים בדין. גם במישור הנורמטיבי הטענה מביכה בלשון המעטה. ניתן להבין שיכול ויהיו יחסי מרות או תלות במידה מסוימת בין סטודנט למרצה, אלא שכיוונם של יחסים כאלה הוא מטבע הדברים הכיוון ההפוך מזה הנטען. המרצה הוא האחראי לציונים הניתנים לסטודנטים ולא להיפך. גם לו השתתף בנם של התובעים בקורס שבו שימשתי כמרצה לא היה בכך כדי להקים חשש, ובודאי שלא "חשש ממשי", כטענת הנתבעים, למשוא פנים מצידי לטובת התובעים. בנוסף, כל הרמזים כאילו נאמרו דברים המלמדים על היכרות מוקדמת שלי עם התובעים או כאילו קיבלו התובעים יעוץ או הדרכה הם דברי סרק שאין בהם כל מאום מהפן העובדתי גרידא. חומרה מיוחדת נודעת לעובדה שהנתבעים (מבקשי הפסלות) לא טרחו לחזור בהם מבקשת הפסלות ולא טרחו אפילו להודיע שאין בכוונתם להביא ראיות מטעמם לגבי העובדות שנטענו על ידם במסגרת זו, אף שבדיוק לשם כך ביקשו וקיבלו (פעמיים) שהות כבקשתם. ראוי היה שלכל הפחות יטרחו להודיע מה עלה בגורל הבירור שהיו אמורים לעשות ומהי עמדתם בעקבות אותו בירור. המחדל המתמשך מצידם בנושא זה רק מחמיר את המשמעות של הדברים שנכתבו לעיל.

כידוע, דין הוא שגם מקום שבעל דין העותר לפסלות מאמין שדעת בית המשפט "נעולה" עדיין נדרש שאמונה זו תתבסס על יסוד אובייקטיבי כדי שתקום עילת פסלות. בענייננו, ספק רב אם הנתבעים מאמינים גם כיום במה שטענו בעניין הפסלות, ומכל מקום הוכח שהדברים פשוט אינם אמת. על כן, בקשת הפסלות נדחית.

המנ"ת יקבע מועד לקדם משפט על פי התור וסדרי העבודה הנוהגים בבית משפט זה.

ניתנה היום, ב' שבט תש"ע, 17 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: