יורשי חברי קיבוץ שהיו נשואים אך לא התגרשו דרשו שתי דירות בקיבוץ הגושרים במקום אחת ונדחו

1.לפניי תביעה לפסק דין הצהרתי, צו עשה קבוע בה עתרו התובעים ליתן את הצווים כדלקמן:

• ליתן צו הצהרתי, אשר על פיו זכאי היה בחייו כל אחד מהמנוחים מ' ול' ז"ל (להלן: "המנוחים") לשיוך מגרש מגורים מבונה בקיבוץ בנפרד ממגרש המגורים המבונה שזכאי לו בן זוג לשעבר.

• ליתן צו עשה קבוע, המורה לקיבוץ לתקן את רשימת החברים הזכאים לשיוך דירה באופן שבו כל אחד מהמנוחים יהיה זכאי לשיוך אחת על שמו וכן להורות בצו עשה לקיבוץ להעביר לועדת הפרוגרמות ולמינהל מקרקעי ישראל רשימה מעודכנת כאמור, תוך ציון כי המנוחים אינם בחיים וכי התובעים נכנסים בנעליהם.

• להורות כי התובעים – כצאצאיהם של המנוחים ויורשיהם – זכאים להיכנס בנעלי הוריהם המנוחים ולקבל מהקיבוץ הפניה למינהל לחתימת חוזי חכירה על שמם לבית מגורים בקיבוץ, האחד בנעלי אביהם המנוח והשני בנעלי אמם המנוחה.

• להצהיר כי אסור היה לקיבוץ להפסיק את צבירת דמי העזיבה להם זכאים היו המנוחים, וכי תחשיב דמי העזיבה להם זכאים המנוחים לעניין שיוך מגרשי המגורים, ייעשה בהתאם לוותק שנצבר לזכותם עד למועד שבו הגיע כל אחד מהם לגיל 65.

  2.רקע עובדתי בתמצית:

  • המנוחים היו נשואים זה לזה שנים רבות, ונולדו להם ארבעה ילדים שהם התובעים. התובעת היא היחידה מילדי המנוחים שנותרה להתגורר בקיבוץ והיא כיום חברת קיבוץ.

  • בשנת 1984 נפרדו בני הזוג זה מזה ועד למותם לא חזרו לחיות יחדיו. הם גם לא טרחו להתגרש כדת מ' וישראל.

  • הנתבעת הוקמה והתנהלה כאגודה שיתופית אשר בכל המועדים הרלוונטיים הייתה מסווגת ע"י רשם האגודות השיתופיות כקיבוץ (להלן: "הקיבוץ").

  • הקיבוץ הכיר במנוחים כפרודים והעניק לכל אחד מהם הזכויות הניתנות בקיבוץ לחבר בודד, ובין היתר העמיד לכל אחד מהם דיור נפרד.