יורו מאני נכסים (1995) בע"מ ואח' נ' לוי השקעות ובנין בע"מ ואח'

           לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט אליהו בכר) בת"א 4042-04-13 מיום 6.3.2018. במסגרת ההחלטה, בית המשפט קמא לא נעתר לבקשה לתיקון החלטתו מיום 11.2.2018, בה נפלה לשיטת המבקשות "טעות", כמשמעה בסעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט").

רקע והליכים קודמים

1. בין הצדדים התנהלו תביעה ותביעה שכנגד בקשר להסכם מכר מקרקעין שנחתם ביניהם בשנת 2006 והנספח לו (להלן: "הסכם המכר"). המשיבה, א. לוי השקעות ובנין בע"מ (להלן: "המשיבה" או "לוי השקעות"), הגישה תביעה לאכיפת הסכם המכר, ואילו המבקשת 1, יורו מאני נכסים (1995) בע"מ (להלן: "יורו מאני"), הגישה תביעה למתן פסק דין הצהרתי המורה על בטלות הסכם המכר, וכן לחיוב המשיבה בנזקיה הנטענים. המבקשת 2, יורו מאני בע"מ, הייתה במועדים הרלוונטיים בעלת כמחצית ממניות המבקשת 1 ועל כן צורפה על ידי המשיבה כנתבעת (להלן, יכונו יחדיו: "המבקשות").

2. ביום 23.8.2017 ניתן פסק דין, לפיו נקבע כי לוי השקעות הפרה את הסכם המכר, אך נקבע כי יש לאכוף את ההסכם בתנאי שלוי השקעות תשלים את חובותיה החוזיות כלפי המבקשות, כמו גם תשלם פיצויים, ככל שאלה יוכחו (להלן: "פסק הדין העיקרי"). בית המשפט קמא קבע את סכום התמורה שעל לוי השקעות לשלם למבקשות וכן קבע סכומים נוספים שעל הצדדים להשיב זה לזה (להלן: "השבה הדדית"). באשר לסכומי ההשבה ההדדית נקבע כי ייערכו תחשיבים על ידי כונסי הנכסים, אשר מונו במסגרת ההליך לניהול המקרקעין עד להכרעה בתביעות, תוך הסתייעות ברואה חשבון, ואלו יועברו לאישור בית המשפט. בעקבות מחלוקות בין כונסי הנכסים לעניין סכומי ההשבה ההדדית, הוסכם על ידי הצדדים כי יינתן פסק דין משלים הכולל הבהרות והנחיות לרואה החשבון. פסק הדין המשלים ניתן ביום 24.10.2017 (להלן: "פסק הדין המשלים"). לאחר מכן, הגיש רואה החשבון "דו"ח התחשבנות", אשר גם עליו חלקו הצדדים. ביום 17.12.2017 ניתנה החלטה של בית המשפט קמא המורה כי על לוי השקעות לשלם למבקשות סכום של 13,738,027 ש"ח. על ההחלטה מיום 17.12.2017 הגישה המשיבה ערעור שעודנו תלוי ועומד (ע"א 72/18). בד בבד הגישה המשיבה בקשה לסעדים זמניים, וזו התקבלה בחלקה כך שחלק מהסכום (7.6 מיליון ש"ח) הועבר לידי המבקשות והיתרה הועברה לחשבון נאמנות שנפתח לשם כך, וזאת עד להכרעה בהליך הערעור (ראו החלטתו של השופט נעם סולברג מיום 22.1.2018). להשלמת התמונה יצוין כי ביום 3.6.2018 הגישו המבקשות ערעור שכנגד הן על פסק הדין העיקרי והן על פסק הדין המשלים.

3. ביום 11.2.2018 הגיעו הצדדים להסכמות בכל הקשור לתשלום יתרת התמורה המגיעה למבקשות בעקבות פסק הדין העיקרי ופסק הדין המשלים, וזאת בכפוף למחלוקות שנותרו בין הצדדים במסגרת הערעור והערעור שכנגד בע"א 72/18. הסכמות אלה קיבלו תוקף של החלטה ונחתמה פסיקתא מוסכמת על הצדדים. במסגרת זו, השלימו הצדדים את אופן ביצוע תשלום יתרת התמורה כנגד העברת הזכויות במקרקעין.

4. המחלוקת בין הצדדים בבקשה זו נסובה סביב יתרה של 247,929.66 ש"ח (להלן: "סכום שבמחלוקת") שהעביר עו"ד ישראל שלו, שהחזיק בסכום זה בנאמנות עבור הצדדים, לידי כונסי הנכסים בתיק דנן על פי החלטת בית המשפט קמא מיום 3.7.2016. במסגרת ההסכמות בין הצדדים מיום 11.2.2018 לא נקבע דבר ביחס ליתרה זו, כאשר המבקשות טוענות כי מדובר בטעות ואילו המשיבה טוענת כי אין כך הדבר.

5. ביום 14.2.2018 הגישו המבקשות בקשה להורות למשיבה לשלם לחשבון הנאמנות המתנהל עבור המבקשות את הסכום שבמחלוקת אשר נזקף כדמי שכירות בקופת הכינוס בטעות, בעוד שבפועל סכום זה הנו חלק מהתמורה בגין הסכם המכר. עוד התבקש כי בית המשפט ייתן צו המונע מכונסי הנכסים לבצע כל פעולה על פי הפסיקתא שנחתמה בהסכמת הצדדים ביום 11.2.2018.

החלטת בית המשפט המחוזי

6. בית המשפט קמא סבר כי אכן נפלה טעות בסיווג הסכום האמור, ואף היה בדעה כי גם המשיבה אינה חולקת על כך (ראו פסקה 13 להחלטה), ואולם לשיטתו אין לו סמכות לתקן טעות זו, משני טעמים מרכזיים: ראשית, הטעות האמורה נפלה כבר בפסק הדין שניתן בתיק, ועל כן הבקשה הוגשה לאחר שחלף המועד לעשות כן לפי סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט; שנית, לא מדובר בטעות כהגדרתה בסעיף 81(א) לחוק בתי המשפט, אלא השמטה שהצדדים עצמם (להבדיל מבית המשפט) השמיטו מההסכמות ששימשו בסיס להחלטת בית המשפט מיום 11.2.2018. בית המשפט קמא סבר כי אינו רשאי לתקן השמטה זו, שכן יש בכך כדי לפגוע במוסכם בין הצדדים.