יוספובה נ' קרופפלד ואח'

החלטה

התובעת עתרה למחיקת התביעה, בהסכמת הצדדים, ובהסכמת הנתבעים 1-2 ללא צו להוצאות.

הנתבע מס' 3 עתר להוצאות, והגיש הודעה לביהמ"ש ביחס להוצאות שהוציא הנוגעות לניהולה של התביעה.

קבעתי דיון בנוגע להוצאות, וכן קבעתי כי צד המעוניין שביהמ"ש יפסוק לטובתו הוצאות יואיל להתייצב לדיון.

צד ג' 5 התייצב והודיע כי הוא עומד על הוצאותיו, וצדדי ג' 1-2, הודיעו כי אף הם עומדים על הוצאותיהם.

השלב שבו נמחקה התובענה הינו לפני דיון ההוכחות, היינו בתיק זה נוהלו מספר קדמי משפט, והוגשו חוות דעת מטען הנתבע מס' 3, (להלן: "הנתבע), לרבות תצהירים.

עוד יש לציין כי הדיון בתובענה, ובהודעת צד ג' פוצל.

התובעת טענה, כי דרישות הנתבע הנוגעות להוצאות, הינן מופרזות, במיוחד משום שהטענה, שבגינה נדרש להוציא את ההוצאות הנטענות הינה טענה חילופית, שרק אם גרסתו תידחה עשויה לבוא בחשבון.

אני סבורה כי כאשר תביעה נדחית אין להותיר את הנתבע בחסרון כיס, מה גם, שהתובעת הגישה חוות דעת, והנתבע התגונן בפני הטענות העובדתיות והטענות הנוגעות לנזקים שנגרמו ונדרש לשם כך להתייעץ עם מומחים מטעמו.

שונים פני הדברים ביחס לשכר טרחת עורכי דין.

אומנם ההלכה הינה, כי יש לפסוק שכר טרחה ריאלי, יחד עם זאת, מדיניות משפטית נכונה וראויה הינה לקחת בחשבון גם את התנהלות הצד שמבקש לסגת מתביעה שהסתברה לאחר קבלת תצהירי הצדדים כלא מוצדקת.

ביהמ"ש צריך להתחשב בהתנהגות כזו של התובע, ולסייע לתובעים להגיע למסקנות נכונות, בדרך של קביעת שכר טרחה שלוקח בחשבון את השלב שבו נמשכה התביעה, את הנסיבות לכך, ולעודד תובעים להימנע מהמשך ניהול תביעות שמסתבר שאין בהם ממש.

דרישת צדדי ג' 1-2 לקבלת הוצאות משמעותה לטעמי ניסיון ליצור משקל נגד לדרישת ההוצאות של הנתבע.

אשר על כן, אני קובעת כי התובעת תשלם לנתבע את הסכום של 15,970 ₪ וכן את הסכום של 10,000 ₪ + מע"מ שכ"ט עו"ד.

הנתבע ישלם לצד ג' 5 שכ"ט עו"ד בסכום של 3,000 ₪ + מע"מ.

ניתנה היום, כ"ה כסלו תשע"א, 02 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: