יוסף נ' פסגות ב.נ בניה הנדסה ייזום ניהול והשקעות בע"מ

פסק דין

הרקע והשתלשלות ההליכים

תחילתה של פרשה זו, בהגשת בקשה על ידי התובעת לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל של שני שיקים אשר נמשכו על ידי הנתבעת וחוללו.

הנתבעת הגישה התנגודת לביצוע שטר, אשר התקבלה, בהסכמת הצדדים, בהחלטת כב' הרשם בן שלו מיום 5.3.12.

לטענת הנתבעת , מדובר בשני שיקים שנמסרו על ידה לאביה של התובעת, מר גבי יוסף (להלן – גבי) , במסגרת היותו שותף בעסק לאספקת חומרי בנייה, בשם סועדאל (להלן – העסק).

הנתבעת טוענת כי שיק אחד נמסר תמורת סחורה שסיפק לה העסק , ושיק אחד לביטחון בלבד.

לטענתה, גבי התחייב במפורש להימנע מהגשת השיקים לפירעון ומלעשות שימוש בהם , וכן התחייב להחזירם לנתבעת בהזדמנות הראשונה , וזאת לאחר ששולמו לגבי, או לצדדים שלישיים לפי בקשתו, סכומים המסתכמים בסך של כ – 14,400 ₪ בתמורה לשיקים.

הנתבעת טוענת גם , כי חלק גדול מהחוב איננו חוב שלה אלא של עובד מטעמה, מר מוסטפא עבידאללה (להלן – מוסטפא), אשר קיבל חומרי בנייה מהזוכה (העסק) באופן ישיר, בניגוד להנחיותיה של הנתבעת ובניגוד למוסכם עם גבי.

ביחס לתובעת, שהיא כאמור בתו של גבי, טוענת הנתבעת כי על אף היותה הזוכה בתיק ההוצאה לפועל – היא מעולם לא סיפקה שירות כלשהו לנתבעת.

לטענת הנתבעת, אין כל קשר עסקי או אחר בין התובעת לנפרע, והואיל והנפרע המקורי לא הסב את השיק לתובעת - אין לקבל את טענות התובעת בדבר היותה צד שלישי תמים האוחז כשורה בשטר.

לאחר שהתקיים דיון הוכחות ביום 13.1.13, אשר במסגרתו העידו גבי והתובעת, וכן מר נריה צדוק מטעם הנתבעת – התבקשו הצדדים להגיש סיכומים בכתב.

הואיל וסיכומי הנתבעת לא הוגשו במועד – ניתן פסק דין ביום 18.3.13 שבו התקבלה התביעה.

פסק הדין בוטל ביום 4.4.13 , לאחר שהתברר שסיכומי הנתבעת לא הוגשו במועד עקב תקלה.

טענות התובעת

התובעת טוענת כי אין מחלוקת על כך שהנתבעת הוסיפה לשיקים את הכיתוב "ו/או שירה יוסף", ובכך נתנה לתובעת הרשאה לגבותם.

עוד טוענת התובעת, כי אין מחלוקת שניתנה תמורה בעד השיקים (חומרי הבנייה), וכי על פי הדין אין התמורה אמורה להינתן דווקא לאוחז השטר, ואין התמורה לשטר חייבת להתקיים דווקא בין הצדדים הישירים.

התובעת טוענת כי השקיעה כספים לטובת העסק לרכישת משאית, וכן כי סיפקה שירותים פיננסיים ומשרדיים לעסק, ולכן גם העסק וגם התובעת הינם מוטבי השיקים והנפרעים.

לפיכך, לטענת התובעת, טענתה של הנתבעת כי לא קיבלה תמורה כלשהי מהתובעת עצמה הינה טענת סרק.

עוד נטען, כי דין טענת הנתבעת לפיה רוב החוב שולם להידחות, הואיל והנתבעת עצמה מודה בתצהירה כי היא חייבת עדיין כספים לתובעת.

התובעת תוהה מדוע לא פנתה אליה הנתבעת לשם החזרת השיקים , אם אכן שולם החוב, וטוענת כי הכיתוב באשר להגבלה כלשהי בנוגע להפקדת השיק ו/או להזמנת הסחורה הוסף מאוחר יותר על ידי הנתבעת , ולא היה קיים בעת מתן השיקים.