יוסף נ' עיריית חיפה 500240007

פסק דין

1.פסק דין זה ניתן על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984, וזאת בהתאם להסכמת הצדדים.

2.עסקינן בתאונה מיום 26/04/10 שארעה לתובע, לטענתו, בעת שהלך ברח' י"ל פרץ בחיפה "עת מעד ונפל בשל מפגע" ברחוב הנ"ל (להלן: "התאונה"). בדיון בפניי נטען, כי המפגע הינו אבן משתלבת חסרה, כפי שעולה מתמונות שהוגשו (ת/1).

3.התובע הינו יליד 1975 וכתוצאה מהנפילה נפגע לטענתו בקרסול ימין. הוא טופל בבית החולים רמב"ם בחיפה, שם, לדידו, אובחנה נפיחות מעל פטישון חיצוני ורגישות במישוש בפטישון ובכף הרגל. התובע טופל על ידי חבישה אלסטית ושוחרר למנוחה של 3 ימים. בנוסף לתעודת חדר המיון, צירף התובע אישורי מחלה, אלא שכולם מתייחסים לתאונת דרכים שאירעה לתובע ביום 07/04/10. עם זאת, ב"כ התובע טען, כי נוכח האבחנה של נקע בקרסול שבאישור האחרון (3 ימי מחלה מיום 17/05/10 עד 19/05/10), הרי מדובר בתקופת אי כושר הנוגעת כולה לתאונה דנן.

לפי התובע, האחריות לתאונה רובצת על הנתבעת שחבה כלפיו חובת זהירות מושגית וקונקרטית ועליה לצפות את הנזק שאירע לו.

4.הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה, תוך שצינה כי מקום הנפילה הנטען שייך ל"מי כרמל" (בריכת ביוב במדרכה), כפי שעולה מאישור שהוגש (ייאמר מיד כי טענה זו של העירייה דינה להידחות הן בשים לב לאי משלוח הודעה לצד שלישי בנסיבות העניין והן בשל אחריותה הכוללת למדרכות ולשבילים שבתחומה, והכל בשים לב לאופיו ומהותו של ההליך דנן). לגופו של עניין, הנתבעת הפנתה לפסיקה לפיה רשות מקומית אינה יכולה להיות אחראית על כך שכל השטח שלה יהיה ללא מפגעים וביקשה להשית על התובע אשם תורם, שכן המקום מוכר לו היטב הואיל והוא נמצא בסמוך לבית הורי אשתו. לפי הנתבעת, התאונה אירעה באור יום והתובע היה אמור להסתכל לאן הוא הולך.

לעניין הנזק טענה הנתבעת, כי מדובר בתיק של כאב וסבל בגין פנייה למיון שהפיצוי אינו אמור לעלות בו על סך של 2,000 ₪, ומאחר ולא הונחו ראיות לעניין הוצאות, עזרה, או הפסד שכר.

5.לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי במסמכים שהונחו בפניי ובתמונות של מקום התאונה הנטען, ובשים לב להעדר נכות ולמחלוקת בין הצדדים לעניין החבות והאשם התורם, שוכנעתי שיש לפסוק לתובע פיצוי בסך כולל של 7,500 ₪ בגין כל ראשי הנזק הרלוונטיים נכון להיום.

6.קביעתי זו הינה בשים לב לפיצוי בגין כאב וסבל, בהתחשב בחבלה ובטיפולים הרפואיים שקיבל התובע, בעיקר בבית החולים, להעדר תיעוד לעניין הוצאות רפואיות או עזרה ולהעדר נכות צמיתה. קביעה זו גם מגלמת בתוכה את המחלוקת שתוארה בשאלת האחריות, לרבות שאלת האשם התורם, וזאת בשים לב למועד אירוע התאונה באור יום, להיכרות של התובע עם המקום שנמצא בסביבת בית הורי אשתו ולמהותו של המפגע הנטען, כפי שעולה מהתמונות שצירף התובע. באשר לטענה לעניין הפסדי שכר ונוכח האישור של המעביד (ת/3), עולה, בניגוד לנטען בדיון, כי התובע לא חזר לעבודה מאז התאונה הראשונה ועל כן ולאור האבחנה שבאישורים הרפואיים, אין לקשור בין היעדרותו הנטענת לבין תאונה זו.

7.אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך כולל של 7,500 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 18%+מע"מ. כמו כן, תחזיר הנתבעת לתובע את האגרה ששילם.

חיובים אלה ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

נוכח מהות ההליך והשלב בו נמצא התיק, ניתן בזאת פטור מיתרת אגרה.

מודעת זכות ערעור לבית המשפט המחוזי.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לב"כ הצדדים כמקובל.

ניתן היום, ו' טבת תשע"ד, 09 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: