יוסף נ' 570037440

החלטה

לפניי בקשה לביטול פסק דין אשר מחק את התביעה בשל אי הגשת תצהירים.

על פי האמור בבקשה, ביום 20.6.13 סיים המבקש כתיבת תצהירו (ועדות לכך מצויה במועד הנקוב בתצהיר עצמו) והתכוון להגישו ביום 23.6.13. כאשר ביקש להגיש את התצהיר התברר לו כי כבר ניתן פסק דין למחיקת התביעה.

לדברי המבקש, בהתחשב בעובדה כי המועד האחרון שאושר להגשת התצהירים הינו 20.6.13 שהיה יום חמישי, הרי שאין בכך משום איחור של ממש.

אכן המבקש אחר מלכתחילה להגיש תצהירו ואולם איחור זה נבע מהעובדה שמדובר בהתחשבנות משנת 2009 שהצריכה בדיקה מדויקת של חשבונות מאותם מועדים דבר שגזל זמן רב.

המבקש לא זנח תביעתו והוא מבקש כי זו לא תימחק אך בשל מחדל פרוצדורלי.

לעיצומו של עניין מוסיף המבקש וטוען כי לתביעתו סיכויים טובים להתקבל. מדובר בתביעה להחזר הוצאות שהוצאו מכיסו באופן פרטי לטובת המשיבה, במקומה ועל פי דרישתה. מדובר בהוצאות עבור שתילים, סולר ושכר פועלים. הוצאות שהיה על המשיבה לשלם בעצמה ללא כל קשר להתחשבנות אחרת הקיימת בינה לבין סלטי שמיר ו/או חנן מור המתבררת במסגרת הליך אחר.

המשיבה מצדה מבקשת לדחות את הבקשה הכוללת לדבריה טענות שאינן נכונות ואינן נתמכות בתצהיר כחוק.

לטענת הנתבעת המבקש גורר רגליו בניהול ההליך והדבר בא לידי ביטוי באי התייצבות לדיון בבקשת הרשות להתגונן, באי הגשת תצהירים במועד והגשת בקשה להארכת המועד רק לאחר הגשת בקשת המשיבה למחיקת התביעה וכתגובה לה.

גם לאחר שניתנה ארכה להגשת תצהירים לא הוגשו אלה במועד, אלא באיחור.

לגופו של עניין אין לתביעה סיכויים כלל. תצהיר עדות ראשית שהגיש המבקש אינו תומך כלל בתביעה והחשבוניות שצורפו אינן נזכרות בתביעה ומהוות הרחבת חזית אסורה.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי להיעתר לבקשה ולהורות על ביטול פסק הדין למחיקת התביעה.

אכן המבקש לא הגיש תצהירים במועד, לא הגיש בקשה לארכה ואף לא ניצל את הארכה שניתנה לו לבסוף להגישם. יתרה מכך, גם תצהיר כחוק לתמיכה בבקשה זו לא הגיש.

חרף האמור ומנימוקי הבקשה שוכנעתי כי אין במחדלים אלה משום מעשה מכוון או משום זלזול בבעל הדין שכנגד או בבית המשפט אשר יצדיקו את הסעד הדרסטי של מחיקת התביעה, אלא המדובר במחדל שניתן בנסיבות העניין לכפר עליו באמצעות פסיקת הוצאות מתאימה.

וזאת בבחינת עיקר - לא ניתן לשלול בשלב זה את סיכויי התביעה.

עסקינן בתביעה כספית הנובעת מהתחשבנות בין צדדים עובר לסיום עבודתם המשותפת. טענת המבקש כי אותה עבודה במסגרת עליה מצביעה המשיבה אינה מהווה את מלוא ההתקשרות בין הצדדים אלא קיימת גם התחשבנות נפרדת שלו מול המשיבה, לא נסתרה. כך אף לא נסתרה בשלב זה טענתו כי כרטסת המשיבה שם נזכרות החשבוניות שבתביעה, נערכה על ידה ועל דעתה ואינה מדויקת לעניין הרישום שנערך בה. טענות המבקש המסבירות אילו חשבוניות היה על המשיבה לציין בכרטסת שהגישה היא עצמה, אינן מהוות הרחבת חזית.

טרם הוגשו מלוא הראיות והצדדים טרם נשמעו.

בנסיבות אלה, אני מורה על ביטול פסק הדין שניתן.

אני מחייבת את המבקש בהוצאות המשיב בסך של 1,500 ₪.