יוסף אבו חלו נ' אסולין

החלטה

בפניי בקשת הנתבע להורות לתובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו אם תידחה תביעתו (להלן: "הבקשה").

טעמי הבקשה הם באלה: התובע הוא תושב הרשות הפלסטינאית; סיכויי התביעה לגופם אפסיים; ככל שתדחה התביעה, הנתבע יתקשה לגבות את ההוצאות שעשויות להיפסק לזכותו.

התובע הגיב לבקשה. התובע ביסס את טענותיו על הפסיקה במקרים דומים וטען כי עניינה של התובענה דנן אינו מצדיק חיוב התובע בהפקדת ערובה, וזאת בין היתר נוכח סיכויי התביעה.

סוגיית הפקדת הערובה הוסדרה בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, כדלקמן:

"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע."

תקנה זו אומצה בפסיקת בתי הדין לעבודה מכח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, וזאת בהעדר תקנה מקבילה לה או תקנה המאמצת הוראותיה בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. בתוך כך נפסק, כי בבואו לדון בשאלת החיוב בהפקדת הערובה, יתחשב בית הדין במיוחד במשפט העבודה (ר' דב"ע נה/218-3 עלי איוב אל הדיה - שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391).

ההלכה המנחה כיום בבתי הדין לעבודה בסוגיית הפקדת ערובה, הונחה במסגרת פסק הדין עע 1424/02 פתחי אבו נאסר -SAINT PETER IN GALLICANTU(ניתן ביום 6.7.2003) בו נפסק, בהקשר לצריך לענייננו כי, ככלל, אין להטיל על עובד תושב הרשות הפלסטינית ערובה להבטחת הוצאות המעסיק - הנתבע, רק בשל היותו תושב הרשות. יש לבחון כל מקרה לגופו, על פי נסיבותיו, ואין לדרוש מן התובע יותר מאשר ראשית ראיה לסיכויי תביעתו. מוסיף וקובע כב' הנשיא אדלר כי "אפילו אם לתושב יו"ש רק 20% סיכויים לזכות במשפט, עדיין זכאי הוא לדיון הוגן...מעטים ונדירים המקרים בהם יוטל על בעל דין להפקיד ערובה כדי לקבל את יומו בבית הדין". צא ולמד, היותו של אדם תושב הרשות הפלסטינאית ואף אם נעדר הוא נכסים במדינת ישראל, אין בו כשלעצמו כדי לחייבו בהפקדת ערובה. בכך שונה ההלכה הפסוקה בבתי הדין לעבודה מאשר בבתי המשפט האחרים, ועל כן דינן של טענות הנתבע בהקשר זה, להדחות.

עיון בכתבי הטענות מעלה כי המחלוקת בין הצדדים בעיקרה בשאלת נסיבות הפסקת עבודתו של התובע, כאשר התובע טוען כי פוטר מעבודתו ולטענת הנתבע התובע התפטר. כמו כן, הצדדים חלוקים בשאלה אם שולמו לתובע מלוא זכויותיו הסוציאליות שהגיעו לו בגין תקופת עבודתו אצל הנתבעת. התביעה לפיצויי פיטורים היא שאלה עובדתית שעשויה להיות מוכרעת לכאן או לכאן על פי התרשמותו של בית הדין מהעדים שיובאו להעיד בפניו, והשאלה אם שולמו לתובע מלוא בזכויות המגיעות לו, תוכרע בין היתר על בסיס מסמכים שיניח הנתבע בפני בית הדין. בהינתן ששאלת נסיבות הפסקת העבודה טעונה בירור עובדתי והשאלה הנוגעת לזכויות הסוציאליות שהגיעו לתובע, לא הופרכה כליל על בסיס המסמכים שהוגשו, התביעה אינה מופרכת על פניה.

עוד יצוין כי למעט טענות כלליות בדבר היותו של התובע תושב הרשות הפלסטינית והקושי להיפרע מתושב האזור, הנתבע לא הניח תשתית עובדתית לביסוס הטענה בדבר 'יכולת הפרעון' של התובע, ככל שיושתו עליו הוצאות.

שוכנעתי כי התובע הניח ראשית ראיה לסיכויי תביעתו ועל כן איני רואה טעם המצדיק סטייה מהלכת פתחי אבו נאסר במקרה דנא.

סוף דבר - לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית. הנתבע ישא בהוצאות התובע בסך 1,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, וללא כל קשר לתוצאות ההליך.

ניתנה היום, ט' אב תשע"ג, (16 יולי 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: