יוסיפוביץ נ' עמר ואח'

החלטה

התובעת פאני אוחנה יוסיפוביץ הגישה תביעה כנגד משה עמר, ובה היא עותרת כי ביהמ"ש יורה לעמר באמצעות צו מניעה שלא ירחיב מבנה קיים על המקרקעין הידועים כחלקה 96 בגוש 6069 (להלן: "המקרקעין"). כן עותרת התובעת כי ביהמ"ש יורה על מינוי מודד בהתאם לגבולות המוכרים ע"י הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה ויורה על חלוקת שטח החלקה לשני חלקים שווים.

עתירה שלישית היא מתן צו עשה המורה לצדדים להקים גדר בין שני חלקי החלקה, כאשר עלותה של הקמת גדר שכזו תחולק בין הצדדים בשווה.

התובעת טוענת בכתב תביעתה כי הצדדים הינם בעלים של המקרקעין בחלקים בלתי מסוימים.

קביעה זו אינה נכונה עובדתית ומשפטית, שכן המקרקעין הינם בבעלותה הייחודית ובשלמות של רשות הפתוח.

עפ"י נסח מרישום מקרקעין רשות הפתוח החכירה לה"ה משה ופרחה אוחנה חלק מן המקרקעין לתקופה של 49 שנה החל מיום 1.4.52. חישוב פשוט מלמד כי תקופת החכירה תמה ונכון להיום לא חודשה.

מאידך, עפ"י נסח מרישום המקרקעין מלמד כי הנתבע עמר רשום כחוכר (מול רשות הפתוח) של חלק מן המקרקעין לתקופה המסתיימת ביום 31.3.2050.

משנכנס לתמונה עו"ד משה קמר טען ובצדק כי לתובעת אין זכות בעלות כי אם חכירה, כאשר החכירה הינה 1070.50 מ"ר לכ"א מהחוכרים המהווים מחצית משטחם הרשום של המקרקעין.

עוד הוסיף וטען עו"ד קמר כי התובעת מחזיקה בפועל שטח של 856 מ"ר משטח המקרקעין.

כיוון שכך, עתר עו"ד קמר לצירופה של רשות הפתוח כצד להליך דכאן.

נעניתי לבקשתו של עו"ד קמר והוריתי על צרופו של ממ"י כמנהל נכסי רשות הפתוח ובקשתי את תגובתו לטענת הנתבע כי הואיל והתובעת הינה אחותו של הנתבע (מה שלא הוזכר אף לא ברמז), וכי המדובר בסכסוך בין בני משפחה ומשכך בימ"ש זה נעד סמכות עניינית לדון בתביעה ויש להעבירה לברור לביהמ"ש לענייני משפחה שליד בימ"ש זה.

ממ"י בכתב הגנתו מצרף את שטרי החכירה המשמשים יסוד לזכותו של כל צד לבוא בשערי ביהמ"ש, ומהם עולה כי המסמך שצרף עו"ד קמר כנספח א' לבקשתו, מסמך שאינו קנייני, מדבר לכאורה על החכרה של שטח של 1,070.50 מ"ר משטח המקרקעין אינו מדויק למצער.

במקרה דנן המדובר בשתי חכירות נפרדות ומסוימות ולא בחלקים בלתי מסוימים.

החלק שהוחכר לה"ה אוחנה הינו השטח שסומן בתשריט שצורף לשטר החכירה באות א'. צודקת ב"כ ממ"י כי האחרון התייחס לכל אחד מהחוכרים כבעלים של זכות חכירה לגבי מחצית משטח המקרקעין, וכך גם נחתמו שטרי החכירה (סעיף 12 לכתב ההגנה).

בכל הכבוד הראוי, האמור אינו מתיישב עם האמור בשטרי החכירה, ונכון ויפה עשה רשם המקרקעין שעה שרשם את החכירות ורשם כי הן חלות על חלק מן המקרקעין ללא ציון מהו אותו חלק וזאת משום שממ"י בשעה שערך את שטרי החכירה של שני הצדדים לא טרח לציין מהו השטח במ"ר של הקטע א' ומהו השטח במ"ר של הקטע ב'.

מעיון בצורת המקרקעין עולה כי המדובר במקרקעין שאינם רגולרים, ולכן הקביעה כי המדובר בהחכרה של שטח שווה (מחצית לכל חוכר) מזיקה למפת מדידה.

בכל הכבוד הראוי, הפנית הצדדים לשכון עובדים בע"מ ע"מ לדלות ממנה נתונים אינה ראויה, שכן שכון עובדים פעלה כידה הארוכה של רשות הפתוח, ולכן ככל שיתקיים הליך בעתיד לא יוכל ממ"י לפטור עצמו בנסיון לשבת על הגדר ולהניח לצדדים להתכתש ביניהם בבחינת "ישחקו הנערים לפנינו".

מעיון במסמכים שצרף עו"ד קמר ב"כ התובעת עולה כי ממ"י פנה בהצעה לאישה המנוח של התובעת להוון את החכירה ולהאריכה ואף שלח הצעה כספית (ששובר תשלום בצידה) הצעה שלא מומשה ע"י התובעת .

במצב דברים זה הפגם בהגשת התביעה ע"י התובעת שורשי ויסודי מעבר לאמור בסעיף 14 לכתב הגנתו של ממ"י, לפיו כל עוד לא יומצא לידיו צו ירושה/קיום צוואה לגבי המנוח משה אוחנה אזי יש לדחות את התביעה על הסף בהעדר יריבות.

לטעמי, נוכח כל האמור לעיל הקבעיה כי על התובעת להמציא צו ירושה/קיום צוואה המתייחס לעזבון המנוח משה אוחנה אין בה די.