יוסופוב נ' אברהים אבו אמטיר ואח'

פסק דין

מבוא

1.תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

2.התובעת טוענת כי ביום 30.1.06, נפגעה בתאונת דרכים, במהלך ירידה מרכב מ.ר. 64-469-58 (להלן: "התאונה" ו"הרכב").

הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע" או "הנהג"), הינו הבעלים ונהג של הרכב בו הוסעה התובעת.

הנתבעת מס' 2, כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "כלל"), אשר ביטחה את השימוש ברכב, טוענת להעדר כיסוי ביטוחי, בגין הסעה בשכר, שאינה מכוסה על פי הפוליסה שהוצאה לנתבע ואשר עותק ממנה הוגש וסומן נ/5.

הנתבעת מס' 3, קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "קרנית"), צורפה כנתבעת נוכח הטענה בדבר העדר כיסוי ביטוחי.

קרנית הגישה הודעת צד ג' כנגד הנהג. הנהג לא הגיש כתב הגנה על אף שחובתו לעשות כן, כמו גם הצורך בהסדרת ייצוג משפט; הובהרו לו, בישיבת יום 24.6.10.

בהעדר התייצבות בישיבת יום 23.1.11, ניתן כנגד הנהג, פסק דין מותנה, במסגרת ההודעה לצד ג'.

3.ב"כ הצדדים הגיעו להסכמה דיונית בדבר גובה הנזק, בסך של 5,000 ₪, בצרוף שכ"ט עו"ד ואגרה, כמפורט בהחלטה מיום 23.1.11. בנסיבות אלה, נותר לדון ולהכריע בשאלת החבות בלבד.

4.הנהג התייצב לישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 18.9.11. חרף המלצת בית המשפט, להסדרת ייצוג משפטי, כמפורט בהחלטה מיום 23.1.11, הנהג התייצב לישיבת ההוכחות, ללא ייצוג. עוד יצויין כי לא הוגשה על ידי הנהג בקשה ערוכה כדין, לביטול פסק הדין המותנה אשר ניתן כנגדו בישיבת 23.1.11.

נסיבות ארוע התאונה

5.התובעת ציינה בתצהירה, כדלקמן:

"בתאריך 30.1.06, בשעות הבוקר, יצאתי מביתי בגני אביב בדרכי לקורס הכרת המחשב שהתקיים מטעם לשכת העבודה בקריית מנחם ברמלה. עליתי על מונית שירות שמספרה 64-469-58 ברחוב צמרות בגני אביב, ומאחר ולא תמיד הם נוסעים עד קריית מנחם שאלתי אם הוא מגיע לשם והנהג השיב בחיוב.

שילמתי לנהג המונית כ- 4 שקלים עבור הנסיעה. לא ביקשתי ולא קיבלתי קבלה.

כשהגענו לתחנה המרכזית בלוד כל הנוסעים ירדו מהמונית. הנהג ביקש גם ממני לרדת המונית ולהמשיך במונית שירות אחרת, והסביר שאינו ממשיך לקריית מנחם. הוא החזיר לי את התשלום עבור הנסיעה.

הנהג עצר את המונית מעט רחוק מהדרכה (כך במקור-ב.ט.), ותוך כדי ירידתי ממנה מעדתי, נפלתי על המדרכה ונפגעתי. הנהג שאל אותי האם הכל בסדר – עניתי לו שכן והלכתי לדרכי.

בתחילה לא הייתי מודעת לחומרת החבלה, אך הכאבים התגברו וביום המחרת פניתי לקבלת טיפול רפואי" (סעיפים 2-6 לתצהיר, ת/1).

6.בחקירתה הנגדית, חזרה התובעת והעידה כי התאונה ארעה במהלך ירידתה מהרכב, וכלשונה: "אני ברגע שהייתי יורדת, הוא עצר רחוק מהמדרכה ואני לא יכולתי להגיע עם רגל אחת למדרכה וזה נפלתי. עוד לא הספקתי לצאת מהמונית אפילו הדלת היה פתוח... והוא לא יצא. הוא שאל איך אני מרגישה. בהתחלה חשבתי שלא קרה שום דבר רע ואחרי זה הבנתי שזה רציני" (עמ' 9 לפרוטוקול).

7.הנהג מכחיש גרסתה זו של התובעת והעיד כי התאונה ארעה ביום גשום וכי התובעת ירדה אחרונה מרכבו, הלכה לפחות 2 מטרים ונפלה, וכדבריו: "בזמן הזה היה מבול, היה גשם, היה הרבה גשם. כולם ירדו, היא ירדה אחרונה. אחרי שירדה מהאוטו, לפחות 2 מ' נפלה. כשנפלה, ירדתי לעזור לה ושאלתי אם היא רוצה שאקח אותה לבי"ח. היא לא רצתה. אמרה שהכל בסדר ולא צריך שום דבר" (עמ' 13 לפרוטוקול).