יונס ואח' נ' אלהייב(המנוח)

החלטה

1.לפניי בקשה שכותרתה "בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט להורות על ביצוע פסה"ד לאלתר וחיוב המשיבה בהוצאות לדוגמא". בגוף הבקשה מתבקש בית המשפט לכוף במאסר או בקנס את ביצוע פסק הדין בתיק, אשר ניתן ביום 5.3.13.

2.במסגרת פסה"ד, אשר אישר הסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים למעט המשיבה, נקבע כי יבוטלו כל העסקאות שנעשו במקרקעין נשוא התביעה. עוד הוסכם כי ככל שהמשיבה תורה על החזר תשלומי מיסים בשל ביטול העסקאות, יועברו אלה לידיו הנאמנות של עוה"ד שפריר. ב"כ המשיבה בהסתייגותה להסדר הפשרה ציינה כי אין בהסכמות לעיל בכדי לכבול את שיקול דעתו של רשם המקרקעין לעניין ביטול העסקאות והשלכות המיסוי על כך.

לאחר שב"כ הצדדים הסכימו להצהרת ב"כ המשיבה, אישרתי את הסדר הפשר אליו הגיעו, בכפוף להסתייגות ב"כ המשיבה, ונתתי לו תוקף של פסק דין.

3.ביום 29.1.14 הגיש ב"כ המבקשים את הבקשה שלפניי. לטענתו, למרות שעברו חודשים רבים מהמועד בו חייב בית המשפט את המשיבה למלא את פסק הדין, מוסיפה המשיבה להתעלם מכך וטרם השיבה למבקשים את כספי המיסים אותם שילמו בגין העסקאות נשוא התביעה. לטענתו, כבר ביום 7.3.13 פנה עו"ד שפריר למשיבה בכדי להשיב את הסכום ששולם עבור העסקאות, אולם המשיבה התעלמה מפנייה זו מבלי לתת כל סיבה לכך וזאת תוך שהיא מתעלמת מהוראות פסה"ד שניתן בהסכמתה. ב"כ המבקשים הוסיף וטען כי התנהלות המשיבה מהווה הבעת זלזול משמעותי בהוראות בית המשפט, אשר בצידו אף מחייב, בנוסף לקבלת הבקשה, חיוב בהוצאות לדוגמא.

4.המשיבה הגיבה לבקשה וביקשה לדחותה. לטענתה, מעולם לא נקבע בפסה"ד כי המשיבה מסכימה אוטומטית להשבת המיסים. הוסיפה, כי מכל מקום אין לקבל את הבקשה מקום שהמבקשים לא פנו בבקשה מתאימה עפ"י ההוראות והנהלים, טרם הגשת בקשה זו.

5.דיון והכרעה:

לאחר שבחנתי את מכלול טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של הבקשה להידחות, תוך חיוב המבקשים בהוצאות.

כאמור, במסגרת הבקשה טוענים המבקשים כי המשיבה מתנערת מהוראותיו של פסה"ד, מקום שטרם החזירה לעו"ד שפריר כל סכום כספי ששולם בגין מיסים, בעקבות ביטול העסקאות. אלא שעיון בפסק הדין מלמד באופן מפורש, כי מעולם לא נקבעה, במסגרת הסכמת הצדדים או פסק הדין, חובה על המשיבה להחזיר לידיו של עו"ד שפריר כל סכום כספי.

לשם תמיכה באמור, אין לי אלא להפנות להסכמת הצדדים, לרבות המבקשים, כפי שהובאה במסגרת הדיון מיום 5.3.13, אשר ניתן לה תוקף של פסק דין:

"4. מוסכם על הצדדים כי ככל שמשרד מיסוי מקרקעין נצרת יורה על החזרי תשלומי המסים ששולמו בגין המקרקעין, היינו בעסקה שבין חוריא שאהין בסיוני לבין פאטמה אחמד אלהייב, בין פאטמה אחמד הייב לבין וליד הייב, ובין וליד הייב לעבד אללטיף מוראד ואימאן מוראד, ובין וליד הייב לתגריד עאדל הייב, בין תגריד עאדל הייב לבין נסים עאדל פלאח, וכן בין וליד הייב לבין לילא אחמד רחאל, יוחזרו הכספים לידיו הנאמנות של עו"ד דן שפריר, אשר יעבירם למי ששילמם." (ההדגשה שלי- ז"ה)

בהמשך אף הביעה ב"כ המשיבה הסתייגות מפורשת לפרוטוקול באומרה:

"...יובהר כי אין בהסכמות כדי לכבול את שיקול דעתו של רשם המקרקעין לעניין ביטול העסקאות והשלכות המיסוי על כך...".

הצדדים וביניהם המבקשים הסכימו להסתייגות.

נוכח הדברים נתתי פסק דין המקבל את ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים, בכפוף להסתייגותה של ב"כ המשיבה.

מכל האמור עולה באופן חד משמעי, כי המשיבה מעולם לא התחייבה להשיב למבקשים סכום כלשהו הנוגע לתשלומי המיסים ששולמו בגין העסקאות במקרקעין נשוא התביעה ואף פסק הדין ניתן כאמור בכפוף להסתייגות מפורשת של ב"כ המשיבה בעניין. זאת ועוד, מלשון הסכם הפשרה, אשר ניתן לו תוקף של פסק דין, עולה כי לצדדים היה מובן מאילו ששאלת ביטול העסקאות במקרקעין נשוא התביעה והשבת הכספים נתונה לשיקול דעתה הבלעדי של המשיבה ורק מקום שאכן יוחלט על ביטול העסקאות, אז ורק אז יוחזרו הכספים לעו"ד שפריר.

כאן המקום להדגיש, כי ההסכם אליו הגיעו הצדדים וניתן לו תוקף של פסק דין, לא כלל את המשיבה ולכן אין בכוחו של הסכם זה לכבול את שיקול דעתה של המשיבה ואף אין בכוחו לגבור על הוראות המחוקק הספציפיות בכל הקשור לדרך בה ניתן לתקוף כאמור את החלטות המשיבה בעניינים משפטיים מעין אלו. המבקשים בבקשה זו מתעלמים מהאמור בפסק הדין ומבקשים לחייב את המשיבה לבטל את העסקאות ולהשיב את הכספים לידיים הנאמנות של עו"ד שפריר.

בהינתן כל האמור לעיל, דינה של הבקשה להידחות.

לעניין ההוצאות של בקשה זו הרי מקום שהמבקשים הגישו בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט ובה דרשו לקבל סעד אשר אינם זכאים לו על פי פסק הדין, אין מנוס אלא לקבוע כי המדובר בבקשה אשר הוגשה בהעדר ניקיון כפיים ובחוסר תום לב, והדברים צריכים למצוא ביטוי בפסיקת הוצאות הבקשה.

6.סוף דבר, דין הבקשה להידחות.