יונביץ נ' רחמתי ואח'

פסק דין

1.בתאריך 29/5/12, בסמוך לשעה 19.30, נהג התובע את רכבו, מיצובישי מס' רישוי

22-981-20 (להלן: "המיצובישי"), ברח' עקיבא בנהריה, מכיוון מזרח למערב. בהגיעו ליד בית מס' 14 דרך המיצובישי על כבל פלדה שהיה מונח לרוחב הכביש (להלן: "האירוע"). כבל הפלדה הסתבך בגלגלי המיצובישי, וכתוצאה מכך נגרם נזק למיצובישי.

את כבל הפלדה הניח במקום נתבע מס' 2, במסגרת עבודה שביצע לפי הזמנה של נתבעים 1 ו 3.

2. לטענת התובע, כעולה מכתב התביעה, כתוצאה מהאירוע ניזוקו הפגוש הקדמי, הכנף הקדמית ימנית, המנוע ופנסים של המיצובישי והוא נאלץ למכור את המיצובישי לחלקים. לכן הוא הגיש את תביעתו שבפניי, בה הוא עותר לחייב את הנתבעים לפצותו בסכום של 32,000 ₪.

3.הנתבעים חלקו הן על אחריותם לאירוע והן על גובה הנזק הנטען.

4.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר שהתקבל ממשטרת ישראל, מרחב חוף (תיק חקירה מס' 11493/12), ושמעתי את עדויות הצדדים, אני קובע כי האירוע נגרם באשמתם הבלעדית של הנתבעים, אשר מתחו את כבל הפלדה לרוחב הכביש באופן שסיכן את כלי הרכב שנסעו בכביש. לכן עליהם לפצות את התובע בגין הנזק שנגרם לו כתוצאה מהאירוע.

5.אשר לנזק – כל שהוכח הוא נזק בסך של 1,250 ₪, עלות תיקון הפגוש, הכנף והפנסים.

לא עלה בידי התובע להוכיח כי הבעיות במנוע, שבגללן נאלץ, לטענתו, למכור את המיצובישי לחלקים, נגרמו כתוצאה מהאירוע. בהקשר זה ראוי לציין כי המיצובישי הינו שנת יצור 1995 וכי "הבעיות" במנוע לא הופיעו מיד לאחר האירוע, כפי שהיה מצופה אילו היה המנוע נפגע באירוע.

ראוי לציין שגם אילו היה עולה בידי התובע להוכיח כי הבעיות במנוע הן תוצאת האירוע, לא היה מקום לפסוק פיצוי בסכום כה מופרז כפי שהוא תבע (32,000 ₪), שכן שווי המיצובישי עובר לאירוע היה בין 3,000 ₪ (כטענת הנתבעים) ל 9,000 ₪ (כטענת התובע). בהקשר זה ראוי להפנות לדברי התובע בישיבת יום 17/11/13, שאמר כי תבע סכום כה גבוה, העולה בהרבה על הנזק שנגרם לו, משום שהנתבעים "התנערו מאחריות וטענו שאני אשם" (עמ' 3 לפרוטוקול, שורה 9) .

6.סיכומו של דבר, לאור קביעתי, בסעיף 4 דלעיל, כי הנתבעים נושאים באחריות לאירוע ולאור קביעתי, בסעיף 5 דלעיל, כי הנזק שהוכח מסתכם בסכום של 1,250 ₪ בלבד, אני מחייב את הנתבעים, הדדית, לשלם לתובע סך של 1,250 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 17/4/13 ועד התשלום המלא בפועל.

כביטוי למורת רוחי על כך שהתובע ניפח את סכום התביעה, ללא כל בסיס, אינני מחייב את הנתבעים בהוצאות. כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ט"ו שבט תשע"ד, 16 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.

למזכירות: נא לשלוח את פסק הדין לצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: