יומטוביאן נ' אילוז ואח'

פסק-דין

1.לפני תביעה כספית אשר במסגרתה מבקש התובע לחייב את הנתבעים בנזקי תאונת דרכים מיום 26.2.13 בסך 5,969 ₪. התובע הינו הבעלים של רכב מסוג אופל מ.ר. 31-837-18 (להלן: "רכב התובע"). הנתבע 1 הינו הבעלים והנהג בזמנים הרלוונטיים לתביעה ברכב מ.ר. 60-692-73 המבוטח אצל הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים").

2.אליבא דגירסת התובע, כפי שנטענה בכתב התביעה, עת נהג ברכבו במהלך חציית צומת בחסות מופע אור ירוק כדין, לפתע הגיח רכב הנתבעים תוך שאינו מציית למופע אור אדום שהיה בכיוון נסיעתו התפרץ לצומת ופגע ברכבו (להלן: "התאונה"). בנוסף, נטען, כי בעקבות התאונה הוגש כתב אישום כנגד הנתבע 1.

3.אליבא דגירסת הנתבעים, כפי שנטענה בכתב ההגנה שהוגש מטעמם, רכב הנתבעים עצר בטרם כניסתו לצומת זאת נוכח מופע אור אדום שהיה בכיוון נסיעתו כאשר עת התחלף מופע האור ברמזור לאור ירוק החל לפנות שמאלה כאשר לפתע הגיע רכב התובע ממול מבלי ליתן זכות קדימה ותוך אי ציות למופע אור אדום שהיה בכיוון נסיעתו. בהתייחס לטענה לפיה הוגש נגד הנתבע 1 כתב אישום נטען, כי בהעדר הרשעה לא ניתן לצרף את כתב האישום כראיה.

4.ביום 12.1.14 התקיים דיון במעמד הצדדים בפני במהלכו העידו הנהגים אודות נסיבות קרות התאונה. כמו כן, במסגרת הדיון התברר, כי נגד הנתבע 1 הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות תנועה שהובילו לקרות התאונה. נוכח מועד הדיון הקרוב שנקבע לדיון שמיעת ראיות בהליך הפלילי הוסכם על הצדדים, כי פסק הדין יינתן לאחר קבלת ראייה נוספת בתיק בדמות הכרעת הדין בהליך הפלילי ככל שיורשע הנתבע 1 בדין, זאת, בהתאם לסעיף 42א' לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971.

5.לכתב התביעה צורף כתב האישום שהוגש נגד הנתבע 1 במסגרת ת"ד 3956-06-13 בבית משפט השלום לתעבורה בירושלים - בגין מעורבותו בתאונה נשוא תיק זה- בו מיוחסות לו עבירות בגין נהיגה בחוסר זהירות ואי ציות למופע אור אדום. ביום 14.1.14 הורשע הנאשם בהתאם להודאתו כאשר בהכרעת הדין נקבע כדלקמן:

" הנאשם מודה בכל העובדות הנטענות בכתב האישום, לפיכך אני מוצאת אותו אשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום שהן נהיגה באור אדום, גרימת נזק, נהיגה בקלות ראש ונהיגה ללא ביטוח ומרשיעה אותו בהתאם".

6.נוכח האמור, הנני סבור כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו במשפט אזרחי להוכחת גירסתו העובדתית. באשר לשאלת האשם התורם סבורני, כי יש להשית על התובע אשם תורם בשיעור 15% זאת נוכח תרומתו המסויימת לקרות התאונה. מעיון בנזקים של כלי הרכב המעורבים עולה, כי עסקינן בפגיעה בחזית שמאל של רכב התובע בחזית ימין של רכב הנתבעים.

בהתאם להוראת סעיף 65 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, "לא ייכנס נוהג רכב לצומת או למפגש מסילת ברזל אלא אם ביכולתו לעבור ולהמשיך בנסיעה ללא הפרעה, גם אם תמרור הכוונה (רמזור) מתיר כניסה לצומת או למפגש כאמור".

הלכה פסוקה היא, כי "אף על פי שניתנה לאדם זכות קדימה בתוקף תקנות התעבורה, עליו לנהוג בזהירות סבירה למען מניעת התנגשויות עם כלי רכב אחרים. אין הוא רשאי להוסיף ולסמוך על ההנחה, כי הרכב השני יתן לו זכות קדימה..." (ראה לעניין זה : ע"א 165/75, לוזדה נ. מטיבג, פ"ד ל(3) 430 בעמ' 435 וכן, ע"א 586/84, מקלף נ.זלברברג, פ"ד מג (1) 137 בעמ' 144). וכן ראה - הלכת חנחן בע"א 533/73 (שלמה אליהו נ' סלם חנחן).

7.באשר לשיעור הנזקים התובע תמך טענותיו לנזקים הישירים של רכבו בחוות דעת שמאי רכב כיום לאחר קרות התאונה. לחוות דעת השמאי צורפו תמונות הנזקים והיא לא נסתרה. מעיון בחוות הדעת עולה, כי לרכב נגרמו נזקים בשיעור גבוה והרכב הוכרז על ידי השמאי כ- אובדן מוחלט. כמו כן, השמאי העריך את ערך הרכב בניכוי שרידים בסך 4,629 ₪. כמו כן, נגרמו לתובע הוצאות שכ"ט שמאי בסך 840 ₪ וכן, הוצאות משפט.

8.נוכח האמור הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 4,648 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 26.2.13 ועד למועד התשלום המלא הפועל. כמו כן, הנתבעים יישאו בהוצאות משפט בסך 650 ₪. סכומים אלה ישולמו לתובע בתוך 30 יום.

המזכירות תדאג לשלוח העתק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ט"ו שבט תשע"ד, 16 ינואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: