יוחחנוב ואח' נ' עיריית עכו ואח'

פסק דין

לפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת 1 (להלן: "התובעת"), ילידת 1998, בת 6.5 בזמן התאונה, בזמן ששיחקה בגן משחקים המצוי בשטח שיפוטה של הנתבעת.

התביעה הוגשה באמצעות התובעים 2 ו- 3 (להלן: "הורי התובעת").

בגן המשחקים מתקן עם שלבים דמוי סולם המונח אופקית בגובה של מטר ושישים סנטימטר, אשר ניתן להתלות עליו ובעזרת כוח הידיים לעבור מצידו האחד לאחר (להלן: "המתקן"). לטענת התובעת לאחר שהספיקה לעבור מספר שלבים במתקן כשהיא מחזיקה בכל שלב בשתי ידיה, החליקו ידיה, היא נפלה על הרצפה שמתחת לאותו מתקן ובשל כך החלה לסבול מכאבים בידה השמאלית.

ילדה נוספת, אשר הייתה בגן המשחקים באותה העת הרכיבה את התובעת על אופניה לביתה. מביתה הובהלה התובעת למרכז רפואי בעכו, שם היא נבדקה והופנתה אל בית החולים בנהריה.

בצילום רנטגן שעברה התובעת היא אובחנה כסובלת משבר בידה השמאלית, היא אושפזה במחלקה האורטופדית מיום 15.10.2004 ועד ליום 18.10.2004, כאשר ביום 16.10.2004 בוצע לתובעת שחזור סגור וקיבוע של השבר. ידה של התובעת גובסה והיא שוחררה עם מתלה והמלצה להמשך מעקב רפואי.

טענות הצדדים:

לטענת התובעים, בנסיבות המקרה חל הכלל הדבר "מעיד על עצמו" כאמור בסעיף 41 לפקודת הנזיקין ו/או ה"דבר המסוכן" כאמור בסעיף 38 לפקודת הנזיקין, לפיהם על הנתבעת הראיה שלא הייתה לגבי התאונה התרשלות שתחוב עליה.

בכתב התביעה טענו התובעים כי התאונה נגרמה עקב רשלנותה ו/או חוסר זהירותה ו/או פזיזותה ו/או הפרת חובות שבחוק המוטלות על הנתבעת, וזאת כדלקמן:

הציבה מתקן מסוכן למשחקי ילדים מבחינת גובהו ו/או תכונותיו המסוכנות; לא דאגה להנמכת המתקן בכדי לאפשר טיפוס בטוח לילדים; השלימה עם משחקי הילדים ע"י טיפוס ו/או אחיזה בשלבי המתקן, ובכך סיכנה את חייהם של הילדים ו/או הקטינים; לא צפתה אפשרות, כי המבקרים בגן המשחקים לא יבחינו בסכנה הצפויה בשימוש באותו מתקן במצבו הפגום; לא דאגה להצבת שלטי אזהרה מפני השימוש באותו המתקן; לא דאגה להצבת מפקחים ו/או מדריכים באזור גן המשחקים, בכדי להשגיח על ציבור המבקרים בגן המשחקים; לא דאגה לסימונים שאמורים לכלול את שם היצרן של היצרן, כתובתו, שנת ייצור, גיל המשתמשים שהמתקן מיועד להם ומקום לסימון התאמת המתקן לתקן; לא דאגה לבניית מתקן מתוכנן והשלימה עם תחזוקה ירודה, מסוכנת ובלתי בטיחותית של המתקן; לא דאגה לבנייה הנדסית תקינה, לתחזוקה הולמת, תכנון, התקנה, בדיקות תחזוקה ודרישות מיוחדות, שבאו על מנת להבטיח שימוש בטיחותי במתקן; לא נקטה אמצעי זהירות ו/או אמצעי מניעה ו/או אמצעים מספיקים למניעת התאונה; לא דאגה לרצפה טרייה ו/או לא קשוחה ו/או סופגת עצמת נפילת המשתמשים מהמתקן; לא צפתה כי ציבור משתמשי המתקן הם ילדים קטנים אשר רמת ערנותם ו/או זהירותם נמוכה; לא עמדה בדרישות לתקן הישראלי 1498 "מתקני משחקים"; לא דאגה להציב מתחת למתקן, משטח שיוכל לספוג את עצמת הנפילה; עשתה מעשים אשר אדם סביר לא היה עושה בנסיבות בעניין ו/או נמנעה מלעשות מעשים אשר אדם סביר היה עושה אותם בנסיבות; הפרה את חובתה על פי פקודת העיריות ו/או פקודת המועצות המקומיות ו/או הפרה את חובתה ע"פ דין, שנועדו להגן על ציבור המשתמשים בגן המשחקים בכלל ועל התובעת בפרט.

הנתבעת הכחישה את חבותה להתרחשות האירוע הן בשאלת נסיבות האירוע והן בשאלת האחריות, ואף שלחה הודעת צד ג' כנגד הורי התובעת. שכן לטענתה, התאונה ארעה בגין התרשלותם של ההורים כאשר שלחו את בתם הקטינה לשחק בגן המשחקים לבד וללא פיקוח.

במסגרת ישיבת ההוכחות, נשמעו ראיות הצדדים בפני בית המשפט. מטעם התובעים העידו התובעת עצמה והוריה. מטעם הנתבעת העיד מר מאיר תורג'מן- מהנדס אגף "שיפור פני העיר" בעיריית עכו.

דיון והכרעה :

תחילה עלתה השאלה בדבר אופן קרות הארוע נשוא התובענה.

נסיבות האירוע כפי שתוארו בסעיף 3 לכתב התביעה, היו כלהלן:

"בתאריך 15.10.2004, שעה 18:00, או בסמוך לכך, התובעת שיחקה על מתקן עם שלבים דמוי סולם המונח בצורה אופקית ובגובה של יותר מ- 2 מטר כאשר הספיקה לעבור מס' שלבים (שלישי או רביעי) כשהיא מחזיקה בכל שלב בשתי ידיה, החליקו ידיה ו/או השתחררו מהאחיזה באותו שלב, נפלה על הרצפה שמתחת לאותו מתקן, החלה לסבול מכאבים עזים בידה".

התובעת חזרה על גרסתה זו בתצהיר העדות מטעמה, אלא שבעדותה בבית המשפט, שונתה גרסתה של התובעת באופן מהותי. בהתאם לעדותה בפני בית המשפט, בזמן שטיפסה התובעת על השלבים במתקן, נכחה עימה חברתה- ילדה בשם אופק חביב, אשר סייעה לה בניסיון לעבור מצידו האחד לצידו השני של המתקן, ואף בלמה את נפילתה של התובעת על הקרקע.

על שארע העידה התובעת כלהלן: "היא (אופק חביב) ניסתה לאחוז בי בכדי שלא אפול" (ראה ע"מ 4 שורות 13-14 לפרוטוקול). "כשנפלתי היא אחזה בי. אני נפלתי עליה והיד שלי קיבלה מכה. לה לא קרה כלום. אני נפלתי עליה. נפלנו שתינו על הרצפה, אני עליה והיא על האדמה..." (ראה ע"מ 4 שורות 17-18 לפרוטוקול).

ובהמשך בחקירתה הנגדית העידה התובעת: "נפלתי על חברה שלי ואחרי זה על הרצפה. החברה שלי רצתה לעצור את המכה והיא שמה לב שאני עומדת להשתחרר מהמתקן, והיא באה לעמוד תחתי כדי שאני לא אקבל את המכה. המכה הייתה מעצם הנפילה על החברה" (ראה: ע"מ 5 שורות 3-5 לפרוטוקול).

אשר על כן, וכעולה מעדותה, הנזק נגרם באופן ישיר מנפילתה של התובעת על חברתה ולא בשל הנחיתה על מצע לא בטיחותי (קרחת דשא או חול מהודק) כפי שנטען על ידי התובעים בתביעתם.