יובל נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א- 1961, לביטול צו פסילה מנהלית שהושת על המבקש ביום 12.5.13 על ידי מפקח קינן גרינשפון, על פיו נפסל המבקש בהעדרו מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום.

המבקש לא התייצב לשימוע על אף שהוזמן כדין.

נטען על ידי המשיבה כי המבקש נהג במהירות של 137 קמ"ש במקום במהירות מירבית של 90 קמ"ש המותרת, בניגוד לתקנה 54 (א) לתקנות התעבורה.

על בית המשפט בבואו לשקול אם לקיים את צו הפסילה המנהלית של קצין המשטרה, לבדוק קיומן של ראיות לכאורה ואם כן עליו לשאול את עצמו אם בהתחשב בנסיבות בעבירה ועברו התעבורתי של הנהג הוא עלול להוות סכנה לציבור.

המבקש חולק על קיומן של ראיות לכאורה. לטענתו, הופעלה אותה העת ברכבו מערכת המגבילה את מהירות הנסיעה ל- 120 קמ"ש, לא חתכן כי השוטר הצליח ממקום מושבו למדוד את מהירות נסיעתו והיתה מכונית נוספת אשר הפריעה למדידה.

המבקש ציין כי הוא תורם רבות למדינה ואף המציא אישורים על כך.

יצוין כי בית המשפט התרשם מתרומתו הגדולה של המבקש למדינה. ואולם, לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים טיבו של הדיון המקדמי והשיקולים שעל בית המשפט לבחון בשלב זה הריני קובעת כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס האישום כנגד המבקש.

בטופס ההזמנה לדין ובנספח אליו מציין השוטר את אופן הפעלת מכשיר המדידה ואת הבדיקות שערך בטרם ההפעלה.

במזכר שערך השוטר הוא מציין את חילופי הדברים בינו לבין המבקש ובמזכר שערך המבקש בעצמו הוא מציין כי נהג במהירות של 90 קמ"ש בלבד.

טענותיו של המבקש רובן ככולן, תתבררנה במסגרת ההליך העיקרי. לשלב זה של הדיון מספיקות הראיות שבתיק לקיומן של ראיות לכאורה.

עברו התעבורתי של המבקש מכביד כאשר הוא מחזיק ברישיון נהיגה משנת 1969 וצבר לחובתו 78 הרשעות כאשר 9 מהן עבירות מהירות, לחובתו שתי הרשעה בגין גרימת ת.ד ועוד עבירות חמורות כגון נהיגה באור אדום ואי ציות לתמרורים.

לאור האמור לעיל, לא מצאתי להתערב בהחלטת קצין המשטרה.

הבקשה נדחית.

תיק החקירה יוחזר לידי המשיבה.

המזכירות תעביר עותק ההחלטה באמצעות הפקסימליה לצדדים כפי שמופיע בפרוטוקול הדיון.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, ז' סיון תשע"ג, 16 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: