יהודה נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לפי סעיף 57ב(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן – הפקודה), בה עותרת המבקשת כי אורה על ביטול הודעת איסור השימוש ברכב מ.ר. 3848428 (להלן – הרכב).

הודעת איסור שימוש לרכב הוצאה בתוקף הסמכות המוקנית לקצין משטרה בסעיף 57א(א) לפקודה לאסור על שימוש ברכב שבו נעברה עבירה, אם יש לו יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד נהג הרכב. כנגד נהג הרכב הוגש כתב אישום בגין נהיגה בשכרות לאחר שבגופו נמדד ריכוז אלכוהול ברמה של 590 מיקרוגרם בליטר אויר נשוף.האירוע היה ביום שישי, 23.3.12,,שעה 05:10 בתל אביב.

נהג הרכב הינו חברו של אחיה של המבקשת. אחיה של המבקשת התיר לנהג לנהוג היות והוא עצמו היה שיכור.

בסמכות בית המשפט על פי סעיף 57ב לפקודה לבטל הודעת איסור שימוש. על פי סעיף 57ב(ב) מוטל על בית המשפט לבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה :

(1) הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו

(2) מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א)".

במקרה דנן, לא מתקיימת אחת מהחלופות הקבועות בסעיף 57 ב'(ב) לפקודת התעבורה.לא נטען כי הרכב נלקח מהמבקשת ללא ידיעתה וללא הסכמתה, אלא היא התירה לאחיה להשתמש ברכב באופן חופשי. אחיה של המבקשת העיד כי: "אמרתי לה שאני רוצה את האוטו כי אני רוצה ללכת עם חברים והיא הסכימה לי".המבקשת עצמה העידה כי אחיה "יודע שהוא לא צריך לבוא ולבקש ממני את הרכב כי אני תמיד נותנת לו את הרכב".

אמנם נטען כי באופן עקרוני המבקשת הזהירה את אחיה שלא ינהג בשכרות ושאם יצרוך אלכוהול עליו לנסוע במונית או שנהג תורן ינהג ברכב, אך בפועל לא בוצע פיקוח או מעקב כלשהו על מנת לוודא כי לא ייעשה שימוש ברכב כאשר הנוהג בו שיכור. המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח כי נקטה באמצעי זהירות כלשהם על מנת לוודא כי לא יעשה שימוש ברכב שבשליטתה בניגוד להוראות החוק.אחיה של המבקשת יצא לבילוי לילי עם חבריו בתל אביב, והן המבקשת והן אחיה אישרו כי בטרם הנהיגה המבקשת לא אמרה לאחיה דבר. היא לא אסרה עליו להתיר נהיגה ברכב למי מחבריו שצרך אלכוהול,ולא וידאה כי נהג תורן שלא צרך אלכוהול ינהג ברכב.

בפועל, התיר אחיה נהיגה ברכב למי שהיה שיכור, כאשר אחייה ידע כי כנגד הנהג כבר תלוי ועומד כתב אישום קודם בגין נהיגה בשכרות.

לעניין זה, ראה דברי כבוד השופט מודריק בע"ח (מחוזי -ת"א) 14083-02-11 יעקב אמברם נ' מדינת ישראל, שם נפסק כי :

"...הוראות הדין אינן מטילות על הבעלים של הרכב חובות או גזרות שלא ניתן לעמוד בהם... השקפתי – המחויבות של בעל הרכב היא: ..להזהיר את הנהג שיש לוודא קיומו של נהג תורן שלא שתה.זה יכול להיות בנו או זה יכול להיות אדם אחר. אם זה הבן צריך לשמוע מפי הבן שהוא הוזהר ושקיבל על עצמו להימנע משתייה. אם זה אדם אחר צריך לוודא את זהותו וצריך לוודא שהאדם האחר אכן מחויב לדבר".

הרעיון המונח ביסוד הוצאת הודעת שימוש לרכב הינו הרתעת בעל הרכב והעברת מסר כי הוא כבעל הרכב עלול לשאת בתוצאות בגין עבירות תעבורה שיבוצעו על ידי מי שנמסר לידו הרכב, על מנת שיקפיד בטרם ימסור את החזקה ברכב לאחר.

בדיון בפניי נטען כי השימוע נערך שלא בפני המבקשת, אולם לפי סעיף 57א'(2) לפקודה לא נדרשת נוכחות בעל הרכב בעת השימוע. עם זאת, על המשטרה להודיע לבעל הרכב על מתן הודעת איסור השימוש על מנת לאפשר לו לפנות לבית המשפט או לקצין המשטרה. יובהר כי לפי סעיף 57א'(ה) הקצין יבטל את הודעת איסור השימוש אם בעל הרכב הוכיח כי הרכב נלקח ללא רשותו וללא ידיעתו. הוראה זו כאמור אינה רלוונטית לנסיבות דנן.במקרה הנוכחי לא הובהר די הצורך האם וכיצד נמסרה למבקשת הודעה על מתן הודעת איסור השימוש, ולפיכך אקצר את הודעת איסור השימוש למשך 21 ימים החל מיום 1.4.12.

ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"ב, 05 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: