יהודה ואח' נ' עירית נתניה

לפניי בקשה לאישור הסדר פשרה לפי סעיפים 19-18 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות").

רקע, השתלשלות ההליך

ביום 27.7.2015 הגישו המבקשים בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה, עיריית נתניה (להלן: "העירייה") בטענה לכשלים והיעדר הנגשה לאנשים עם מוגבלויות בתחום שיפוטה: מיעוט חניות נכים במרכז העיר; חניות שאינן מתאימות לרכבי וואן גדולים במרכז העיר ובקרבת בית המשפט; היעדר נגישות לבית המשפט ולחוף הים; היעדר הנגשה של מערך התחבורה הציבורית ברחבי העיר, ותחנות האוטובוס; חסימת מדרכות בכסאות ושולחנות של מסעדות ובתי קפה; אכיפה סלקטיבית באופן שניתנים דו"חות חניה לרכבי נכים באופן מכוון;

העירייה התנגדה לבקשת האישור, והעלתה בתגובתה מיום 4.1.2006 טענות לדחייה על הסף, שעיקרן חוסר התאמה של העילות לתובענה ייצוגית.

בדיון שנערך בפניי ביום 6.3.2016 נקבע כי על המבקשים להגיש בקשת אישור מתוקנת לבית המשפט המחוזי ולא לבית המשפט לעניינים מנהליים. הוצע לב"כ המבקשים להשמיט חלק מעילות התביעה שבבקשת האישור המקורית, ולהעמיד את התובענה על העילות של הנגשת התחבורה הציבורית והנגשת חוף הים. זאת, נוכח העובדה שהעילות האחרות אינן עילות אפשריות על פי התוספת השנייה בחוק תובענות ייצוגיות ולגבי בית המשפט - מדובר בנכס שאיננו נכס שבאחריות העיריה.

תמצית בקשת האישור המתוקנת

1. ביום 8.2.2018 הגישו המבקשים בקשת אישור מתוקנת שעניינה אי הנגשה של מערך התחבורה הציבורית בעיר נתניה.

2. סעיף 19 בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998 (להלן: "חוק השוויון") מבהיר את הזכאות לשירותי תחבורה ציבורית נגישים, ואת חובת הרשות להסדיר הנגשה בהתאם.

   מכוח סעיף 19(ג) בחוק השוויון הותקנו תקנות המסדירות, בין היתר, את החובה של הרשות המקומית להנגיש את התחבורה הציבורית שבתחום שיפוטה בהתאם לתכנית ההנגשה.