ידאעי ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

החלטה

בפניי בקשה להארכת מועד להישפט מכוח סע' 230 לחוק סדר דין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב 1982.

על המבקש הוטלו קנסות בגין ארבעה דוחות מהם אחד בגין נהיגה כשרשיון הרכב פקע פחות מ-6 חודשים (דו"ח מס' 5043335149) ו-3 בגין עבירה של נהיגה במהירות מופרזת (דו"חות תנועה מס' 3858094216, מס' 3857149762, מס' 3858149770).

ראשית הדוח בגין נהיגה כשרשיון הרכב פקע פחות מ-6 חודשים הינו דוח שנמסר ביד לנהג ברכב ולפיכך אין כל בסיס להסבתו לאחר.

אשר ליתר שלושת הדוחות-

עפ"י האמור בבקשה הרכב בו בוצעו עבירות המצלמה היה רשום על שמו של המבקש 1 ולכן כל העבירות נרשמו על שמו. בין השנים 2003-2006 שירת המבקש בשירות סדיר כלוחם ומעולם לא נהג ברכב הנ"ל ולא ביצע אף אחת מהעבירות המיוחסות לו. במועד ביצוע העבירות היה המבקש נהג חדש והמבקשים 2-3 לא רכשו עבורו ביטוח, כך שבתקופה הרלוונטית המבקש 1 כלל לא יכול היה לנהוג ברכב.

הקנסות שולמו במלואם ע"י המבקשים 2-3 ונוצר מצב כי עברו התעבורתי של מבקש 1 הוכתם ולחובתו רשומות עבירות תעבורה ונקודות בגינן אותן מעולם לא ביצע.

הבקשה הועברה לתגובת התביעה, אשר מתנגדת לה. התביעה מציינת כי מהאמור בבקשה עולה כי הדו"ח נשוא בקשה זו שולם לפיכך, המבקש הינו בבחינת הודה הורשע ונגזר דינו.

משחלף המועד לתשלום הקנס, והבקשה להישפט הוגשה אחרי המועד של 90 יום שנקבע בסעיף 229 (א)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי הרי שהשתכללה הרשעתו של המבקש בעבירה, כאמור בסעיף 229 (א)(ב) לחוק, אף אם לא שולם הקנס שנקבע בדו"חות.

בהתאם להוראת סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נ"מ], התשמ"ב 1982, מששולם הקנס, השתכללה הרשעתו של המבקש בעבירות של נהיגה במהירות מופרזת בה הואשם, ועם חלוף המועד להגשת ערעור ההרשעה הפכה לחלוטה.

בנסיבות שכאלה, קבע בית המשפט העליון כי יש מקום לשקול להיענות לבקשה להארכת מועד להישפט אך ורק במקרים בהם לא ידע ולא יכול היה המבקש לדעת כי אישום תלוי ועומד נגדו – ראה לעניין זה רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מ"י וכן רע"פ 8927/07 אבו עסב נ' מ"י.

במקרה דנן, מדובר בעבירות משנת 2004 (דו"ח מס' 5043335149) ומשנת 2005 (דוחות מס' 3858094216, מס' 3857149762, מס' 3858149770). אין בבקשה כל הסבר מדוע נזכר המבקש 1 להסב הדוחות רק עתה בחלוף 9 שנים. יתר על כן, הדוח הראשון אין להעבירו לאחר שכן נמסר ביד לידי הנהג ברכב כאמור לעיל.

שנית, כבר נפסק כי בקשה להסבת קנס על שם אחר אינה עיוות דין. ראה לעניין זה ע"פ 6920/07 חסון נ' מדינת ישראל.

לאור האמור לעיל והאמור בבקשה ובנספחיה ובתגובת התביעה, אינני מוצאת לנכון להיעתר לבקשה והיא נדחית.

ניתנה היום, ל' שבט תשע"ג, 10 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: